משפט פשוט, ומה קורה כשמחברים
משפט פשוט מביע רעיון אחד ויש בו נשוא אחד: ״הרכבת איחרה״. כשרוצים לומר שני רעיונות ולהראות את הקשר ביניהם, מחברים שני משפטים פשוטים למשפט אחד ארוך יותר. בעברית יש לכך שתי דרכים עיקריות, והן נבדלות ביחס שבין החלקים: האם שניהם שווים, או שאחד מהם תלוי בשני.
בדרך הראשונה מתקבל משפט מאוחה, ובדרך השנייה משפט מורכב. את אותו תוכן אפשר לפעמים לומר בשתי הדרכים, ולכן ההבחנה אינה לפי המשמעות אלא לפי המבנה: איך המשפטים מחוברים, ואיזו מילה מחברת ביניהם.
משפט מאוחה: שני משפטים שווים
משפט מאוחה בנוי משני איברים או יותר. כל איבר הוא משפט שלם שיכול לעמוד בפני עצמו, והאיברים שווי מעמד — אף אחד מהם אינו חלק מהשני. האיברים מחוברים במילת קישור, כמו ו־, אבל, אך, אולם, או, לכן, לפיכך.
דוגמאות: ״דנה הכינה את השיעורים, ויובל סידר את החדר.״ ״רציתי לצאת לטיול, אבל ירד גשם.״ ״הכרטיסים אזלו, לכן נשארנו בבית.״ בכל אחת מהדוגמאות אפשר לשים נקודה במקום הפסיק ולקבל שני משפטים תקינים: ״רציתי לצאת לטיול. אבל ירד גשם.״ זה הסימן הבולט של משפט מאוחה.
לפני מילת הקישור במשפט מאוחה נהוג לשים פסיק, בעיקר כשהאיברים ארוכים או כשהקשר הוא ניגוד או תוצאה. כשהאיברים קצרים ומחוברים ב־ו־, אפשר לוותר עליו.
משפט מורכב: עיקרי ופסוקית
משפט מורכב בנוי ממשפט עיקרי ומפסוקית. הפסוקית היא משפט טפל: יש בה נשוא משלה, אבל היא ממלאת תפקיד בתוך המשפט העיקרי — למשל מושא, לוואי או תיאור — ואינה יכולה לעמוד לבדה. הפסוקית נפתחת במילת שעבוד, כמו ש־, אשר, כאשר, כש־, מפני ש־, משום ש־, אם, כדי ש־, אף על פי ש־.
דוגמאות: ״נשארנו בבית מפני שהכרטיסים אזלו.״ ״כשהגענו לתחנה, האוטובוס כבר יצא.״ ״הספר שקיבלתי ביום ההולדת מרתק.״ נסו לנתק את הפסוקית: ״מפני שהכרטיסים אזלו.״ זה אינו משפט שלם, אלא חלק שמחכה להמשך. ההרגשה הזאת של ״חסר משהו״ היא הסימן של פסוקית.
כשהפסוקית באה בראש המשפט, שמים פסיק אחריה: ״אם תתאמן כל יום, תשתפר.״ כשהיא באה אחרי המשפט העיקרי, לרוב אין צורך בפסיק.
איך מבחינים? שלוש בדיקות
בדיקה ראשונה — המילה המחברת: מילות קישור כמו ו־, אבל, לכן ו־או יוצרות משפט מאוחה, ומילות שעבוד כמו ש־, כאשר, מפני ש־, אם וכדי ש־ יוצרות משפט מורכב. בדיקה שנייה — הפרדה: אם אפשר לחלק לשני משפטים שלמים, המשפט מאוחה. בדיקה שלישית — תפקיד: אם חלק אחד עונה על שאלה כמו ״מתי?״, ״למה?״ או ״איזה?״ לגבי החלק השני, הוא פסוקית, והמשפט מורכב.
שימו לב שאותו קשר הגיוני אפשר לבטא בשני המבנים: ״ירד גשם, ולכן המשחק נדחה״ (מאוחה) לעומת ״המשחק נדחה מפני שירד גשם״ (מורכב). גם ניגוד אפשר לבטא בשתי הדרכים: ״הוא התאמן הרבה, אבל הפסיד״ (מאוחה) לעומת ״אף על פי שהתאמן הרבה, הוא הפסיד״ (מורכב). בכתיבה טובה מגוונים בין המבנים, כדי שהטקסט לא יהיה חד־גוני.