מה זו פסוקית?
במשפט מורכב יש משפט עיקרי ופסוקית. הפסוקית נפתחת לרוב במילת שעבוד (ש־, אשר, כאשר, מפני ש־, אם, כדי ש־ ועוד), ויש בה נשוא משלה. אבל היא לא עומדת לבדה: היא חלק מהמשפט העיקרי, בדיוק כמו מילה או צירוף.
הדרך הטובה ביותר להבין פסוקית היא להחליף אותה במילה אחת או בצירוף קצר. ״ראיתי את מה שקרה״ — ״ראיתי את התאונה״. ״הילד שישב לידי צחק״ — ״הילד השכן צחק״. ״יצאנו כשהשמש שקעה״ — ״יצאנו בערב״. התפקיד של המילה המחליפה הוא התפקיד של הפסוקית.
שימו לב: מילת השעבוד לבדה לא מגלה את סוג הפסוקית. המילית ״ש־״ פותחת כמעט כל סוג, ולכן תמיד בודקים את התפקיד ולא רק את המילה.
פסוקית נושא ופסוקית מושא
פסוקית נושא ממלאת את תפקיד הנושא: היא עונה על השאלה ״מי?״ או ״מה?״ לגבי הנשוא. ״מי שמאחר מפספס את ההתחלה״ — מי מפספס? מי שמאחר. ״מה שסיפרת הפתיע את כולם״ — מה הפתיע? מה שסיפרת. גם במשפט ״ברור שהוא צודק״ הפסוקית ״שהוא צודק״ היא הנושא: מה ברור? שהוא צודק.
פסוקית מושא משלימה את הפועל, כמו מושא רגיל. ״אמרתי שאאחר״ — מה אמרתי? ״המורה ביקשה שנשב בשקט״ — מה ביקשה? ״חשבתי על מה שאמרת״ — זו פסוקית מושא עקיף, כי הפועל ״חשב״ דורש את מילת היחס ״על״. אם אפשר להחליף את הפסוקית במילים ״את זה״ או ״על זה״, כנראה שזו פסוקית מושא.
פסוקית לוואי
פסוקית לוואי מתארת שם עצם, כמו שם תואר, ובאה מיד אחריו. ״הספר שקניתי אתמול מרתק״ — איזה ספר? הספר שקניתי אתמול. ״התלמידים אשר השתתפו בטקס קיבלו תעודה״ — אילו תלמידים? אלה שהשתתפו. כמעט תמיד אפשר להחליף פסוקית לוואי בשם תואר: ״הספר החדש מרתק״.
בפסוקית לוואי מופיעה לפעמים מילה שמחזירה אל שם העצם: ״הבית שגרתי בו״, ״החברה שדיברתי איתה״. המילים ״בו״ ו״איתה״ מתייחסות אל הבית ואל החברה, והן עוזרות לזהות שהפסוקית מתארת אותם.
פסוקיות תיאור: זמן, סיבה, תכלית, תנאי וויתור
פסוקית תיאור מוסיפה מידע על הנסיבות שבהן קרה הדבר, כמו תיאור רגיל. לכל סוג שאלה משלו ומילות שעבוד אופייניות.
תיאור זמן — מתי? ״כשהגענו, ההצגה התחילה.״ (כש־, כאשר, אחרי ש־, לפני ש־, עד ש־). תיאור סיבה — למה? ״נשארנו בבית מפני שירד גשם.״ (מפני ש־, משום ש־, כיוון ש־). תיאור תכלית — לשם מה? ״דיברנו בשקט כדי שהתינוק לא יתעורר.״ (כדי ש־, על מנת ש־). תיאור תנאי — באיזה תנאי? ״אם תתאמן, תצליח.״ (אם, אילו, בתנאי ש־). תיאור ויתור — למרות מה? ״אף על פי שהיה קר, יצאנו לטייל.״ (אף על פי ש־, למרות ש־, אף ש־).
ההבדל בין סיבה לתכלית חשוב: סיבה היא מה שקרה קודם וגרם לפעולה, ותכלית היא המטרה שהפעולה מכוונת אליה. ״למדתי מפני שיש מבחן״ היא פסוקית סיבה, ואילו ״למדתי כדי שאצליח במבחן״ היא פסוקית תכלית.