מהשלד לבניין שלם
בשיעור על המשפט הפשוט למדנו שבכל משפט יש נושא ונשוא, כמו ״הילדים שיחקו״. זה השלד. אבל רוב המשפטים שאנחנו כותבים ארוכים יותר: ״הילדים הקטנים של השכנים שיחקו אתמול בחצר בשמחה רבה״. כל המילים הנוספות הן הרחבות, והחשובות שבהן הן הלוואי והתיאור.
ההבדל ביניהם תלוי במה שהם מתארים. הלוואי ״נדבק״ לשם עצם ומוסיף עליו פרט. התיאור ״נדבק״ לפועל, כלומר לנשוא, ומוסיף פרט על הפעולה.
הלוואי
הלוואי בא בדרך כלל מיד אחרי שם העצם שהוא מתאר. במשפט שלמעלה, ״הקטנים״ הוא לוואי של ״הילדים״ (איזה ילדים? הקטנים), ו״של השכנים״ הוא לוואי נוסף (הילדים של מי? של השכנים).
לוואי יכול להיות שם תואר (״ספר מרתק״), צירוף עם ״של״ (״הכלב של סבתא״), מספר (״שלושה ילדים״) ועוד. הלוואי יכול להתלוות לכל שם עצם במשפט, לא רק לנושא: ב״קראתי ספר מרתק״ המילה ״מרתק״ היא לוואי של ״ספר״, שאינו הנושא.
הלוואי אינו חלק עצמאי של המשפט. הוא תמיד הולך יחד עם שם העצם שלו, ואם מזיזים את שם העצם, הלוואי זז איתו.
התיאור וסוגיו
התיאור מוסיף מידע על הפעולה, ויש לו כמה סוגים, לפי השאלה שהוא עונה עליה. תיאור מקום עונה על ״איפה?״, ״לאן?״ או ״מאין?״: ״שיחקו בחצר״. תיאור זמן עונה על ״מתי?״ או ״כמה זמן?״: ״שיחקו אתמול״, ״שיחקו שעתיים״. תיאור אופן עונה על ״איך?״: ״שיחקו בשמחה״.
תיאור סיבה עונה על ״למה?״ או ״מדוע?״: ״המשחק בוטל בגלל הגשם״. תיאור תכלית, כלומר מטרה, עונה על ״לשם מה?״ או ״בשביל מה?״: ״התאמנו כדי לנצח״. ההבדל בין סיבה לתכלית: הסיבה קרתה לפני הפעולה וגרמה לה, והתכלית היא מה שרוצים שיקרה אחריה.
בניגוד ללוואי, לתיאור יש חופש תנועה. אפשר לומר ״בבוקר יצאנו לטיול״ או ״יצאנו לטיול בבוקר״, והמשמעות נשארת.
איך מבדילים ביניהם?
שואלים: על מה המילה מוסיפה מידע? אם על שם עצם — לוואי. אם על הפעולה — תיאור. במשפט ״הציפור הצהובה שרה בבוקר״: ״הצהובה״ מתארת את הציפור, ולכן היא לוואי. ״בבוקר״ מתאר מתי היא שרה, ולכן זה תיאור זמן.
עוד בדיקה: נסו להזיז את המילה לתחילת המשפט. ״בבוקר הציפור הצהובה שרה״ — עובד, וזה סימן לתיאור. ״הצהובה הציפור שרה בבוקר״ — לא עובד, וזה סימן ללוואי, שצריך להישאר צמוד לשם העצם שלו.
ננתח משפט שלם
בואו ננתח את המשפט מהתחלת השיעור: ״הילדים הקטנים של השכנים שיחקו אתמול בחצר בשמחה רבה״. הנושא: הילדים. הלוואים שלו: הקטנים, של השכנים. הנשוא: שיחקו. תיאור זמן: אתמול. תיאור מקום: בחצר. תיאור אופן: בשמחה רבה. ושימו לב — בתוך תיאור האופן יש לוואי קטן משלו: ״רבה״ מתארת את שם העצם ״שמחה״.
ניתוח כזה נראה בהתחלה כמו פאזל, אבל אחרי כמה משפטים הוא נעשה טבעי, ועוזר גם לכתוב משפטים ברורים יותר.