הלוואי ״נדבק״ לשם עצם ובא בדרך כלל מיד אחריו. הוא יכול להיות שם תואר (״ספר מרתק״), צירוף עם ״של״ (״הכלב של סבתא״), מספר (״שלושה ילדים״) ועוד. הלוואי יכול להתלוות לכל שם עצם במשפט, לא רק לנושא: ב״קראתי ספר מרתק״ המילה ״מרתק״ היא לוואי של ״ספר״, שהוא המושא.
הלוואי אינו חלק עצמאי של המשפט. הוא תמיד הולך יחד עם שם העצם שלו, ואם מזיזים את שם העצם, הלוואי זז איתו. זה ההבדל הגדול מהתיאור, שמתאר את הפעולה ויש לו חופש תנועה.
מבחן ההזזה עוזר להבדיל: ״הציפור הצהובה שרה בבוקר״. אפשר לומר ״בבוקר הציפור הצהובה שרה״ — ולכן ״בבוקר״ הוא תיאור. אי אפשר לומר ״הצהובה הציפור שרה בבוקר״ — ולכן ״הצהובה״ היא לוואי, שצריך להישאר צמוד לשם העצם.

