נטיית השם בכינויים: ספרי, ספריי, ספריהם

לשון · לכיתות ח׳–ט׳

במקום ״הספר שלי״ אפשר לומר ״ספרי״, ובמקום ״הספרים שלהם״ — ״ספריהם״. הסיומת שמצטרפת לשם העצם נקראת כינוי חבור (כינוי קניין), והיא משתנה לפי הגוף ולפי השאלה אם השם ביחיד או ברבים. בשיעור נלמד את שתי הנטיות ואת הטעויות הנפוצות.

נטייה חבורה ונטייה פרודה

בעברית אפשר לציין שייכות בשתי דרכים. בדרך הפרודה מוסיפים את המילה ״של״ עם כינוי: ״הספר שלי״, ״החדר שלנו״. בדרך החבורה מצרפים את הכינוי לשם עצמו: ״ספרי״, ״חדרנו״. בדיבור היומיומי נפוצה יותר הדרך הפרודה, ובכתיבה תקנית וספרותית — החבורה. יש גם מילים שבאות כמעט תמיד בנטייה חבורה, כמו ״שמי״ ו״לבי״.

שתי הדרכים נכונות. כדאי לשלוט בשתיהן, כי בטקסטים לימודיים ובספרות תפגשו את הנטייה החבורה בכל עמוד, וכדי להבין אותם צריך לזהות מי ה״בעלים״ לפי הסיומת.

שם ביחיד: ספרי, ספרך, ספרו

כך נוטה שם ביחיד, למשל ״ספר״: ספרי (שלי), ספרך (שלך — לזכר ולנקבה, וההבדל רק בהגייה: סִפְרְךָ, סִפְרֵךְ), ספרו (שלו), ספרה (שלה), ספרנו (שלנו), ספרכם וספרכן (שלכם, שלכן), ספרם וספרן (שלהם, שלהן).

בשמות בנקבה שמסתיימים ב־ה, ה־ה מתחלפת ב־ת: ״משפחה״ — משפחתי, משפחתו, משפחתם; ״עבודה״ — עבודתי, עבודתנו. בשמות שמסתיימים ב־ת, היא נשמרת: ״מחברת״ — מחברתי, מחברתה.

לפעמים גם התנועות בתוך המילה משתנות: ״דָּבָר״ — ״דְּבָרִי״, ״יֶלֶד״ — ״יַלְדִּי״. בכתיב מלא, בלי ניקוד, השינוי הזה לרוב לא נראה, אבל שומעים אותו בקריאה.

שם ברבים: ספריי, ספריך, ספריו

בשם ברבים מופיעה י׳ לפני הסיומת: ספריי (הספרים שלי), ספריך (שלך, זכר), ספרייך (שלך, נקבה), ספריו (שלו), ספריה (שלה), ספרינו (שלנו), ספריכם וספריכן, ספריהם וספריהן.

לפי כללי הכתיב של האקדמיה ללשון העברית, בגוף ״אני״ ברבים כותבים שתי יו״דים: ״ספריי״, ״חבריי״, ״ידיי״. כך מבחינים בכתב בין ״ספרי״ (ספר אחד שלי) לבין ״ספריי״ (כמה ספרים שלי).

בשמות ברבים שמסתיימים ב־ות, הסיומת ״ות״ נשמרת והכינוי מצטרף אחריה: ״מחברות״ — מחברותיי, מחברותיו, מחברותיהם; ״עבודות״ — עבודותינו. לכן ״עבודתי״ היא עבודה אחת שלי, ו״עבודותיי״ הן כמה עבודות שלי.

טעויות נפוצות ומקרים מיוחדים

טעות נפוצה היא לערבב בין נטיית היחיד לנטיית הרבים: ״ספרם״ במקום ״ספריהם״ כשמדובר בהרבה ספרים, או ״תלמידו״ במקום ״תלמידיו״ כשמדובר בכל התלמידים של המורה. לכן שואלים קודם: האם השם ביחיד או ברבים? ורק אחר כך בוחרים סיומת.

מקרה מעניין הוא המילה ״אח״: ״אָחִיו״ פירושה האח שלו, ו״אֶחָיו״ פירושה האחים שלו, ובכתיב מלא שתיהן נכתבות ״אחיו״. רק ההקשר או הניקוד מבחינים ביניהן. בצירוף ״יוסף ואחיו״ מבינים מהסיפור שמדובר באחים רבים.

עוד כלל: הכינוי החבור הופך את השם למיודע, ולכן אין להוסיף לו ה׳ הידיעה — ״ספרי״ ולא ״הספרי״. אבל שם התואר שאחריו כן מקבל ה׳ הידיעה: ״ספרי החדש״, ״חבריי הטובים״.

✅ חידון: נטיית השם בכינויים: ספרי, ספריי, ספריהם

1. מה פירוש ״ספריהם״?

2. איך אומרים ״המחברות שלי״ בנטייה חבורה?

3. מה ההבדל בין ״עבודתי״ ל״עבודותיי״?

4. מהי הצורה החבורה של ״המשפחה שלנו״?

5. למה כותבים ״חבריי״ ביו״ד כפולה?

6. איזה צירוף נכון?

7. השלימו: ״המורה נפגש עם ___״ (התלמידים שלו)

8. מה פירוש ״אָחִיו״ (בניקוד הזה)?

🖨️ דף עבודה להדפסה

8 שאלות, שאלות לחשיבה ודף תשובות עם הסברים.

💬 שאלות לשיחה

  1. מצאו בספר או בשיר שלוש מילים בנטייה חבורה, וכתבו כל אחת בנטייה פרודה (עם ״של״). איזו גרסה נשמעת לכם יפה יותר?
  2. למה לדעתכם בדיבור משתמשים יותר ב״הספר שלי״ מאשר ב״ספרי״?
  3. הטו את המילה ״חלום״ ביחיד וברבים בגופים ״אני״ ו״הם״. מה גיליתם?

📖 קטע קריאה בנושא: 🎙️ ראיון עם סבא לעבודת השורשים

במסגרת של כיתה ח׳ ראיין איתי את סבו, יצחק, שעלה לארץ מעיראק בתחילת שנות החמישים. זה קטע מן הראיון.

איתי: סבא, איפה עברה ילדותך?

סבא: נולדתי בבגדאד. ביתנו עמד לא רחוק מן הנהר, בשכונה יהודית ותיקה. אבי היה , ואמי גידלה שישה ילדים. אחיי הגדולים עזרו לאבי בחנות, ואני הייתי הקטן, ולכן קיבלתי את כל הפינוקים.

איתי: איך הגעתם לישראל?

סבא: בשנת 1951 עלינו לארץ במבצע עזרא ונחמיה, שבו הגיעו לישראל יותר ממאה אלף יהודים מעיראק. טסנו במטוס — זו הייתה הפעם הראשונה שלי במטוס. הוריי השאירו מאחור את ביתם, את חנותם ואת רוב . בארץ גרנו תחילה , באוהל ואחר כך . החורף הראשון היה קשה מאוד: הגשם לאוהלנו, והבוץ הגיע עד הברכיים.

איתי: מה עזר לכם באותם ימים?

סבא: השכנים. הסמוך גרה משפחה ממרוקו, ממול — משפחה מרומניה. לא הבנו את שפתם, והם לא הבינו את שפתנו, אבל חלקנו הכול: אוכל, שמיכות ותקווה. בנם של השכנים ממרוקו, שמעון, נעשה חברי הטוב ביותר, ועד היום אנחנו נפגשים.

איתי: מה זכור לך במיוחד מבית הספר בארץ?

סבא: המורה שלי, שושנה. היא לימדה אותנו עברית בסבלנות , אף שכל ילד בכיתה בא מארץ אחרת ודיבר בשפה אחרת. בזכותה התחלתי לקרוא עיתון בעברית, ואחר כך גם לכתוב שירים קטנים.

איתי: מה היית רוצה שנכדיך יזכרו?

סבא: שאין בהתחלות קשות. הוריי התחילו כמעט מכלום, ובכל זאת בנו כאן חיים חדשים. ועוד דבר: שמרו על קשר עם חבריכם. החברות שלי עם שמעון שווה יותר מכל הזהב שעבר בידיו של אבי.

איתי הודה לסבו על הראיון. לעבודה שהגיש צירף תמונה ישנה: שני ילדים צוחקים ליד . מתחת לתמונה כתב: "סבי וחברו, , 1952".

📖 מילון הקטע
  • עבודת השורשים — עבודה על תולדות המשפחה
  • צורף — אומן שעושה תכשיטים
  • מעברה — מחנה עולים באוהלים וצריפים
  • רכושם — הדברים והכסף שלהם
  • צריף — בית קטן ופשוט מעץ או פח
  • חדר — נכנס פנימה
  • אין קץ — בלי סוף
  • לזלזל — לחשוב שמשהו לא חשוב

שאלות

1. איפה גרה המשפחה כשהגיעה לארץ?
2. מה פירוש "אחיי"?
3. מהי הצורה הנטויה של "השפה שלנו", כפי שהיא מופיעה בטקסט?
4. במילה "חנותם" — למי שייכת החנות?
5. מה ביקש סבא שנכדיו יזכרו?
6. כתבו במילה אחת, בצורה הנטויה: "החברים שלכם", "הילדות שלי", "הבן שלהם".

עוד שיעורים בלשון

לכל 48 השיעורים בלשון ←

חוברת ומבחן לדוגמה לכיתה

שאלות נפוצות

מה זה כינוי חבור?

סיומת שמצטרפת לשם עצם ומציינת למי הוא שייך, כמו ״ספרי״ (הספר שלי) או ״ביתם״ (הבית שלהם). הוא נקרא גם כינוי קניין.

איך כותבים ״הספרים שלי״ בנטייה חבורה?

״ספריי״ — ביו״ד כפולה, לפי כללי הכתיב של האקדמיה ללשון העברית, כדי להבחין מ״ספרי״ שפירושה הספר (האחד) שלי.

האם ״הספר שלי״ שגוי?

לא. זו הנטייה הפרודה, והיא נכונה ונפוצה מאוד בדיבור. בכתיבה רשמית או ספרותית נפוצה יותר הנטייה החבורה.

שווה להסתכל גם על לשון עברית, ולומדים.

האם זה עזר?
לא מצאתם בדיוק את הדף שחיפשתם?ספרו לנו מה צריך — ואולי הוא יחכה לכם כאן בשבוע הבא.
לבקשת דף ←או בוואטסאפ