📚 נטיית השם בכינויים: ספרי, ספריי, ספריהם

נטייה חבורה ונטייה פרודה

בעברית אפשר לציין שייכות בשתי דרכים. בדרך הפרודה מוסיפים את המילה ״של״ עם כינוי: ״הספר שלי״, ״החדר שלנו״. בדרך החבורה מצרפים את הכינוי לשם עצמו: ״ספרי״, ״חדרנו״. בדיבור היומיומי נפוצה יותר הדרך הפרודה, ובכתיבה תקנית וספרותית — החבורה. יש גם מילים שבאות כמעט תמיד בנטייה חבורה, כמו ״שמי״ ו״לבי״.

שתי הדרכים נכונות. כדאי לשלוט בשתיהן, כי בטקסטים לימודיים ובספרות תפגשו את הנטייה החבורה בכל עמוד, וכדי להבין אותם צריך לזהות מי ה״בעלים״ לפי הסיומת.

שם ביחיד: ספרי, ספרך, ספרו

כך נוטה שם ביחיד, למשל ״ספר״: ספרי (שלי), ספרך (שלך — לזכר ולנקבה, וההבדל רק בהגייה: סִפְרְךָ, סִפְרֵךְ), ספרו (שלו), ספרה (שלה), ספרנו (שלנו), ספרכם וספרכן (שלכם, שלכן), ספרם וספרן (שלהם, שלהן).

בשמות בנקבה שמסתיימים ב־ה, ה־ה מתחלפת ב־ת: ״משפחה״ — משפחתי, משפחתו, משפחתם; ״עבודה״ — עבודתי, עבודתנו. בשמות שמסתיימים ב־ת, היא נשמרת: ״מחברת״ — מחברתי, מחברתה.

לפעמים גם התנועות בתוך המילה משתנות: ״דָּבָר״ — ״דְּבָרִי״, ״יֶלֶד״ — ״יַלְדִּי״. בכתיב מלא, בלי ניקוד, השינוי הזה לרוב לא נראה, אבל שומעים אותו בקריאה.

שם ברבים: ספריי, ספריך, ספריו

בשם ברבים מופיעה י׳ לפני הסיומת: ספריי (הספרים שלי), ספריך (שלך, זכר), ספרייך (שלך, נקבה), ספריו (שלו), ספריה (שלה), ספרינו (שלנו), ספריכם וספריכן, ספריהם וספריהן.

לפי כללי הכתיב של האקדמיה ללשון העברית, בגוף ״אני״ ברבים כותבים שתי יו״דים: ״ספריי״, ״חבריי״, ״ידיי״. כך מבחינים בכתב בין ״ספרי״ (ספר אחד שלי) לבין ״ספריי״ (כמה ספרים שלי).

בשמות ברבים שמסתיימים ב־ות, הסיומת ״ות״ נשמרת והכינוי מצטרף אחריה: ״מחברות״ — מחברותיי, מחברותיו, מחברותיהם; ״עבודות״ — עבודותינו. לכן ״עבודתי״ היא עבודה אחת שלי, ו״עבודותיי״ הן כמה עבודות שלי.

טעויות נפוצות ומקרים מיוחדים

טעות נפוצה היא לערבב בין נטיית היחיד לנטיית הרבים: ״ספרם״ במקום ״ספריהם״ כשמדובר בהרבה ספרים, או ״תלמידו״ במקום ״תלמידיו״ כשמדובר בכל התלמידים של המורה. לכן שואלים קודם: האם השם ביחיד או ברבים? ורק אחר כך בוחרים סיומת.

מקרה מעניין הוא המילה ״אח״: ״אָחִיו״ פירושה האח שלו, ו״אֶחָיו״ פירושה האחים שלו, ובכתיב מלא שתיהן נכתבות ״אחיו״. רק ההקשר או הניקוד מבחינים ביניהן. בצירוף ״יוסף ואחיו״ מבינים מהסיפור שמדובר באחים רבים.

עוד כלל: הכינוי החבור הופך את השם למיודע, ולכן אין להוסיף לו ה׳ הידיעה — ״ספרי״ ולא ״הספרי״. אבל שם התואר שאחריו כן מקבל ה׳ הידיעה: ״ספרי החדש״, ״חבריי הטובים״.