ג׳נר והחיסון הראשון
אבעבועות שחורות הייתה מחלה מדבקת וקטלנית מאוד. כבר מאות שנים לפני כן ידעו בסין, בהודו ובטורקיה שמי שנדבק במחלה בצורה קלה — מוגן ממנה אחר כך, וניסו להדביק אנשים בכוונה בכמות קטנה. השיטה הזאת עבדה לפעמים, אבל הייתה מסוכנת. הרופא האנגלי אדוארד ג׳נר שמע שחולבות פרות שנדבקו ב״אבעבועות הפרות״, מחלה קלה, לא חולות באבעבועות השחורות.
ב־1796 הוא בדק את הרעיון: הוא העביר חומר מפצע של אבעבועות פרות לילד בשם ג׳יימס פיפס, ואחר כך הראה שהילד לא נדבק באבעבועות השחורות. הניסוי הזה לא היה מתקבל היום — ניסויים בבני אדם עוברים היום ועדות אתיקה קפדניות. אבל הוא פתח את עידן החיסונים. המילה ״וקצינה״ באה מהמילה הלטינית לפרה. ב־1980 הכריז ארגון הבריאות העולמי שהאבעבועות השחורות נעלמו מהעולם — מחלה ראשונה שהאנושות הצליחה למגר.
פסטר והחיידקים
ג׳נר לא ידע למה החיסון עובד, כי עוד לא הבינו שמחלות נגרמות על ידי חיידקים ונגיפים. את זה הוכיחו במאה ה־19 כמה חוקרים, ובראשם הכימאי הצרפתי לואי פסטר והרופא הגרמני רוברט קוך. פסטר הראה שחיידקים זעירים גורמים לקלקול של מזון ולמחלות, ופיתח את הפסטור — חימום שהורג חיידקים בחלב ובמשקאות.
פסטר פיתח גם חיסונים חדשים, ובהם חיסון נגד כלבת. ב־1885 הוא קיבל ילד בשם ז׳וזף מייסטר שננשך על ידי כלב חולה, נתן לו את החיסון, והילד שרד. במקביל, הרופא האנגלי ג׳וזף ליסטר הבין שחיידקים גורמים לזיהומים אחרי ניתוחים, והתחיל לחטא ידיים, כלים ופצעים. כמעט כל ניתוח בטוח היום הוא ירושה של הרעיון הזה.
הפניצילין — עובש שהציל מיליונים
בספטמבר 1928 חזר המדען הסקוטי אלכסנדר פלמינג מחופשה למעבדה שלו בלונדון, ומצא שבאחת מצלחות החיידקים שהשאיר צמח עובש. מסביב לעובש, החיידקים מתו. פלמינג הבין שהעובש מפריש חומר שהורג חיידקים, וקרא לו ״פניצילין״. זו הייתה תגלית — אבל פלמינג לא הצליח לייצר ממנה תרופה בכמות שאפשר לתת לחולים.
רק כעשר שנים מאוחר יותר, באוקספורד, הצליח צוות בראשות האוסטרלי הווארד פלורי והביוכימאי ארנסט צ׳יין, עם החוקר נורמן היטלי ואחרים, לטהר את הפניצילין, לבדוק אותו ולייצר ממנו תרופה. במלחמת העולם השנייה ייצרו כמויות גדולות, והוא הציל אלפי פצועים. ב־1945 זכו פלמינג, פלורי וצ׳יין יחד בפרס נובל. זו דוגמה מצוינת לכך שתגלית אחת צריכה הרבה ממציאים כדי להפוך לתרופה.
לראות לתוך הגוף
ב־1816 הרגיש הרופא הצרפתי רנה לנק לא נוח להצמיד את האוזן לחזה של מטופלת. הוא גלגל דפים לצינור, הצמיד אותו לחזה — ושמע את פעימות הלב חזק וברור יותר. מהרעיון הפשוט הזה התפתח הסטטוסקופ, שכל רופא נושא עד היום.
ב־1895 גילה הפיזיקאי הגרמני וילהלם רנטגן קרינה לא מוכרת שעוברת דרך הגוף, וקרא לה ״קרני X״. אחת התמונות הראשונות שצילם הייתה של כף היד של אשתו, עם העצמות והטבעת. תוך חודשים התחילו רופאים בעולם לצלם עצמות שבורות. רנטגן קיבל ב־1901 את פרס נובל הראשון לפיזיקה, וסירב לרשום פטנט על התגלית — הוא רצה שכולם יוכלו להשתמש בה. ותזכורת חשובה: תרופות לוקחים רק בהוראת רופא ובליווי מבוגר.