למה שומעים עליהן פחות
במאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20, בהרבה מקומות בעולם נשים לא יכלו ללמוד הנדסה או מדע באוניברסיטה, ובחלק מהמקומות ובחלק מהתקופות היה קשה לאישה נשואה להחזיק רכוש — ולפעמים גם פטנט — על שמה. לכן היו נשים שרשמו המצאות על שם בעל, אח או שותף, ואחרות שעבודתן פשוט נשכחה. היסטוריונים עדיין מגלים היום סיפורים של ממציאות שלא קיבלו קרדיט.
דוגמה מפורסמת היא מרגרט נייט, שעבדה במפעל שקיות נייר באמריקה. בסביבות 1868 היא תכננה מכונה שמייצרת שקיות נייר עם תחתית שטוחה — כמו שקיות המכולת של היום. אדם בשם צ׳ארלס אנן ראה את הדגם שלה וניסה לרשום פטנט בעצמו. לפי הסיפור, הוא טען בבית המשפט שאישה לא יכולה להבין מכונה כזאת. נייט הביאה שרטוטים, יומנים ועדים, ניצחה, וב־1871 קיבלה את הפטנט.
ממציאות של דברים שבבית
ג׳וזפין קוקרן, אישה אמריקנית שאירחה הרבה, התעצבנה שהמשרתים שוברים את כלי החרסינה שלה. היא תכננה מכונה שבה הכלים יושבים בתאים מתאימים בתוך סל, וגלגל מסתובב מתיז עליהם מים חמים עם סבון. ב־1886 היא קיבלה פטנט על מדיח הכלים שלה, ובהתחלה מכרה אותו בעיקר למסעדות ולבתי מלון.
מרי אנדרסון ביקרה בניו יורק בחורף, וראתה שנהגי החשמלית נאלצים לפתוח את החלון או לעצור כדי לנקות שלג וגשם מהשמשה. היא תכננה מגב: להב גומי מחוץ לשמשה שמופעל בידית מבפנים. ב־1903 היא קיבלה פטנט. יצרני המכוניות לא התעניינו, והפטנט פג לפני שמגבים הפכו לציוד רגיל — כך שהיא לא הרוויחה מההמצאה. אבל כל מכונית בעולם נוסעת היום עם מגבים.
מהשמים ועד המחשב
הדי לאמאר הייתה כוכבת קולנוע מפורסמת בהוליווד, ובשעות הפנאי — ממציאה. במלחמת העולם השנייה היא פיתחה עם המלחין ג׳ורג׳ אנתיל שיטה שבה אות רדיו ״קופץ״ במהירות בין תדרים, כדי שלא יוכלו לשבש אותו. ב־1942 הם קיבלו פטנט. הצבא לא השתמש ברעיון בזמן המלחמה, אבל עקרונות של קפיצות בין תדרים משמשים היום בטכנולוגיות תקשורת אלחוטית. רק לקראת סוף חייה הכירו בתרומתה.
גרייס הופר הייתה מתמטיקאית וקצינה בצי האמריקני. היא האמינה שצריך לכתוב תוכנות במילים שבני אדם מבינים, ולא במספרים בלבד. בתחילת שנות ה־50 היא פיתחה את אחד ה״מהדרים״ הראשונים — תוכנה שמתרגמת הוראות כתובות לשפת המכונה — והשתתפה בפיתוח שפת התכנות קובול. הסיפור המפורסם על ״הבאג״, עש אמיתי שנתקע במחשב ונמצא בצוות שבו עבדה, הוא חלק מהאגדה סביבה, אם כי המילה ״באג״ לתקלה הייתה בשימוש עוד לפני כן.
מארי קירי — תגליות שזכו בשני פרסי נובל
מארי קירי נולדה בפולין, ועברה לפריז כדי ללמוד, כי בפולין של אז נשים לא התקבלו לאוניברסיטה. יחד עם בעלה פייר היא חקרה קרינה, וב־1898 הם גילו שני יסודות חדשים: פולוניום, שנקרא על שם פולין, ורדיום. ב־1903 היא הייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס נובל (בפיזיקה, יחד עם פייר ועם אנרי בקרל), וב־1911 זכתה בפרס נובל נוסף, בכימיה — אחת מאנשים מעטים מאוד שזכו בשני פרסים.
אלה היו תגליות, לא המצאות, אבל במלחמת העולם הראשונה קירי גם יישמה אותן: היא ארגנה רכבים עם מכשירי רנטגן שנסעו לחזית, כדי לצלם פצועים ליד שדה הקרב, ולימדה נשים להפעיל אותם. העבודה עם חומרים קורנים, בלי הגנה, פגעה בבריאותה. היום יודעים שעובדים עם קרינה רק עם מיגון מתאים.