באבג׳ ועדה לאבלייס
כבר לפני אלפי שנים חישבו בעזרת חשבונייה, וב־1642 בנה הצרפתי בלז פסקל מכונת חישוב מכנית קטנה. אבל הרעיון של מחשב — מכונה שאפשר לתת לה הוראות שונות — הופיע אצל המתמטיקאי האנגלי צ׳ארלס באבג׳. בשנות ה־30 של המאה ה־19 הוא תכנן את ״המנוע האנליטי״: מכונה ענקית מגלגלי שיניים, עם ״זיכרון״ ו״מעבד״, שמקבלת הוראות בכרטיסים מנוקבים. בגלל קשיי מימון והנדסה, המכונה מעולם לא נבנתה.
עדה לאבלייס, מתמטיקאית אנגלייה, תרגמה ב־1843 מאמר על המכונה והוסיפה לו הערות ארוכות. באחת ההערות היא כתבה סדרת הוראות לחישוב מספרים מסוימים — ויש שרואים בה את ״התוכנה הראשונה״. היסטוריונים מתווכחים עד כמה העבודה הייתה שלה ועד כמה של באבג׳, אבל ברור שהיא הבינה משהו שאחרים לא הבינו: שמכונה כזאת יכולה לעבוד לא רק עם מספרים, אלא גם עם סמלים, ואולי אפילו עם מוזיקה.
המחשבים הראשונים
ב־1936 תיאר המתמטיקאי הבריטי אלן טיורינג מכונה דמיונית שיכולה לבצע כל חישוב, אם נותנים לה את ההוראות הנכונות — הבסיס התיאורטי למחשב. במלחמת העולם השנייה עבד טיורינג על פיצוח צפנים של הגרמנים, ובמקביל נבנו בכמה ארצות המחשבים האלקטרוניים הראשונים. מי היה ״הראשון״? זה תלוי בהגדרה: הגרמני קונרד צוזה בנה ב־1941 מחשב מתוכנת על ממסרים; בבריטניה פעל מ־1944 ״קולוסוס״ לפיצוח צפנים; ובארה״ב הושלם ב־1945 ״אניאק״, מחשב אלקטרוני ענק.
אניאק שקל כ־27 טון, תפס חדר שלם ופעל בעזרת כ־18 אלף שפופרות ריק — מעין מנורות שנשרפו לעיתים קרובות. את התוכנות שלו הכינו בהתחלה שש מתכנתות, שבמשך שנים כמעט לא הוזכרו. גם בישראל נבנה מחשב מוקדם: ״ויצק״, במכון ויצמן, שפעל מ־1955.
הטרנזיסטור והשבב
ב־1947 המציאו במעבדות בל בארה״ב, ג׳ון ברדין, וולטר בראטיין וויליאם שוקלי, את הטרנזיסטור: מתג חשמלי זעיר, בלי חלקים זזים, שמחליף את שפופרות הריק הגדולות. הם זכו על כך בפרס נובל ב־1956. בסוף שנות ה־50 הבינו, בנפרד, ג׳ק קילבי ורוברט נויס, שאפשר לבנות הרבה טרנזיסטורים יחד על פיסת חומר אחת — מעגל משולב, או בשמו הנפוץ ״שבב״.
מאז, מספר הטרנזיסטורים על שבב גדל פי מיליונים. כך הגיעו בשנות ה־70 המחשבים האישיים, ובהמשך המחשבים הניידים והטלפונים החכמים. על איך מייצרים שבב היום, ועל התפקיד של ישראל בתעשייה הזאת, אפשר לקרוא בנושא ״איך מכינים את זה״.
האינטרנט והרשת העולמית
האינטרנט הוא רשת שמחברת מחשבים. התחלתו ברשת ניסיונית בארה״ב בשם ״ארפאנט״: ב־29 באוקטובר 1969 נשלחה בה ההודעה הראשונה בין שתי אוניברסיטאות בקליפורניה. רצו לכתוב ״LOGIN״, אבל המחשב קרס אחרי שתי אותיות — כך שההודעה הראשונה הייתה ״LO״. בשנות ה־70 פיתחו וינטון סרף ורוברט קאהן את ״שפת התקשורת״ שמאפשרת לרשתות שונות לדבר זו עם זו, וב־1983 עברה אליה ארפאנט. לכן לאינטרנט יש כמה ״אבות״.
הרבה אנשים מבלבלים בין האינטרנט לבין ״הרשת העולמית״ (ה־Web) — אוסף אתרים שמקושרים זה לזה. את ה־Web המציא המדען הבריטי טים ברנרס־לי, שעבד במעבדת המחקר האירופית סרן בשווייץ. ב־1989 הוא הציע את הרעיון, ובסביבות 1991 עלה האתר הראשון. ברנרס־לי לא רשם על ההמצאה פטנט, וכך כל אחד יכול לבנות אתר — גם האתר שאתם קוראים עכשיו.