המחשבים הראשונים עבדו עם שפופרות ריק — מעין נורות זכוכית גדולות, חמות ושבירות. ב־1947, במעבדות בל בארה״ב, המציאו ג׳ון ברדין, וולטר בראטיין וויליאם שוקלי את הטרנזיסטור, מחומר שנקרא ״מוליך למחצה״. הוא היה קטן, קר וחסכוני. ב־1956 השלושה זכו בפרס נובל לפיזיקה.
בסוף שנות ה־50 הבינו ג׳ק קילבי ורוברט נויס, כל אחד בנפרד, שאפשר לבנות הרבה טרנזיסטורים יחד על פיסת סיליקון אחת — שבב. מאז הטרנזיסטורים הלכו והתכווצו, ובשבב של טלפון יש היום מיליארדים מהם. בשתי ספרות — 0 ו־1, כבוי ודולק — הם עושים את כל מה שהמחשב עושה.