שלוש משפחות של סלעים
כל הסלעים בעולם מתחלקים לשלוש משפחות, לפי הדרך שבה נוצרו. סלעי יסוד (סלעים גבישיים) נוצרים כשסלע מותך מתקרר ומתמצק — מעל פני השטח, כמו בזלת, או עמוק באדמה, כמו גרניט. סלעי משקע נוצרים משכבות של חול, בוץ, צדפים או מלח ששקעו, בעיקר במים, ונדחסו והתקשו לאורך זמן רב. סלעי מעבר (סלעים מותמרים) נוצרים כשסלע קיים ״מתבשל״ בחום ובלחץ עמוק באדמה ומשתנה — כמו גיר שהופך לשיש.
רוב הסלעים שאנחנו רואים בישראל הם סלעי משקע. במשך עשרות מיליוני שנים רוב הארץ הייתה מכוסה בים, ובקרקעית שלו הצטברו שכבות של שלדים וקונכיות של יצורים זעירים. מהן נוצרו הגיר, הדולומיט והקירטון שבונים את הרי יהודה, השומרון, הכרמל והגליל. לכן מוצאים בהרים מאובנים של צדפות וחלזונות ים — בגובה מאות מטרים מעל הים של היום.
מירושלים ועד הגולן
האבן הירושלמית, שממנה בנויים בתים רבים בירושלים, היא בעיקר גיר ודולומיט מהרי יהודה. מאז תקופת המנדט הבריטי נקבע שחזיתות הבניינים בעיר יהיו מאבן כזו, ובשקיעה היא מקבלת גוון זהוב. הקירטון, סלע גיר רך ולבן, נפוץ בשפלה; בבית גוברין חצבו בו בעבר מערות פעמון ענקיות. בתוך שכבות הגיר והקירטון יש גושים של צור — סלע קשה מאוד, שבני האדם הקדמונים סיתתו ממנו כלים חדים לפני מאות אלפי שנים.
בצפון המזרחי הנוף משתנה: רמת הגולן וחלק מהגליל התחתון מכוסים בבזלת שחורה, סלע יסוד שנוצר מלבה. הבזלת קשה וכבדה, ומהאבנים שלה בנו כפרים, בתי כנסת עתיקים, כמו בכורזים, ובתים בטבריה ובצפת. ובמישור החוף יש כורכר — אבן חול גירית שנוצרה מדיונות חול קדומות.
הדרום הצבעוני
בהרי אילת יש מהסלעים העתיקים ביותר בישראל: גרניט וסלעי מעבר בני מאות מיליוני שנים, ובתוכם עורקים כהים שנוצרו ממאגמה שחדרה לסדקים. בבקעת תמנע ובמכתש רמון נחשפת אבן חול ״נובית״ בצבעים של אדום, צהוב, סגול ולבן — הצבעים באים בעיקר מתרכובות של ברזל ומתכות אחרות. בתמנע נמצאים גם עמודי שלמה, צוקים ענקיים שהרוח והמים פיסלו באבן החול, ומכרות נחושת עתיקים.
ליד ים המלח עומד הר סדום, שבנוי ברובו מגוש עצום של מלח סלעים, מכוסה שכבות של חרסית וחול. המלח הוא שריד של מים מלוחים שהתאדו בבקעה לפני זמן רב, והוא נדחק כלפי מעלה כי הוא קל מהסלעים שסביבו. מי הגשמים המעטים ממיסים את המלח ויוצרים בו מערות, ובהן מערת מלח מהארוכות בעולם.
איך חוקרים סלע בטיול
אפשר להיות גאולוגים קטנים בכל טיול: מסתכלים על הצבע, ממששים אם הסלע מחוספס או חלק, בודקים אם רואים בו גרגרים, שכבות או מאובנים, ומרימים כדי להרגיש אם הוא כבד. טיפה של חומץ על סלע גיר תעלה בועות — כי החומץ מגיב עם הקלציט שבגיר. עושים את זה רק על אבן שאספתם בבית, לא על אבנים בשמורות ובאתרים עתיקים.
זכרו: בשמורות טבע ובגנים לאומיים אסור לאסוף אבנים, מאובנים או ממצאים — משאירים את הטבע למטיילים הבאים. מצלמים, מתעדים ומשאירים במקום.