החלוקים בקונגלומרט התגלגלו בעבר בנהר, בשיטפון או על חוף ים, התנגשו זה בזה והתעגלו. אחר כך הם נקברו, ומים שזרמו ביניהם השאירו חומר שהדביק אותם לסלע אחד. כך שקונגלומרט הוא כמו ״צילום״ של נהר קדום: אם החלוקים גדולים, הזרם היה חזק מאוד.
בישראל רואים קונגלומרטים בעיקר לאורך בקעת הירדן, בערבה ובנחלי הנגב, שם שיטפונות של אלפי שנים הביאו חלוקים מההרים. סלע דומה, שבו האבנים חדות ולא מעוגלות, נקרא ברקציה — זה סימן שהן לא נסחפו רחוק.

