צור נוצר בתוך שכבות של גיר וקירטון, מסיליקה שהגיעה מספוגים ומיצורים ימיים זעירים, התמוססה במים ושקעה מחדש כגושים וכשכבות. כשמכים בצור, הוא נשבר בצורה של קונכייה עם שוליים חדים כתער. בגלל הקשיות הוא נשאר בשטח גם כשהגיר שסביבו נשחק, ולכן רואים הרבה אבני צור בנגב ובמדבר יהודה.
במשך מאות אלפי שנים בני האדם הקדמונים בארץ סיתתו מצור כלים: אבני יד, להבים, מקרצפים וראשי חצים. כשמכים צור בברזל עפים ניצוצות, ובעבר השתמשו בזה להבערת אש. באתרים פרהיסטוריים בישראל נמצאו אלפי כלי צור.

