מהאדם הקדמון ועד ימי המקרא
האתר העתיק ביותר ברשימה הוא נחל מערות בכרמל (2012): ארבע מערות שבהן חיו בני אדם במשך מאות אלפי שנים, ובהן נמצאו שרידים גם של הומו ספיינס וגם של ניאנדרטלים. האתר עוזר לחוקרים להבין את סיפור האבולוציה של האדם — ולכן הוא חשוב למדע של כל העולם.
תלי המקרא — מגידו, חצור ובאר שבע (2005) — הם גבעות שנוצרו מעיר שנבנתה על חורבות עיר קודמת, שכבה על שכבה. יש בהם שערי עיר, ארמונות ומערכות מים מתוחכמות מתקופת המקרא, שבאמצעותן ידעו התושבים להגיע למים גם בזמן מצור. בית גוברין ומרשה (2014), בשפלה, הם עיר של מאות מערות שנחצבו בסלע הקירטון הרך: מערות פעמון, שובכי יונים, בתי בד וקברים.
מצדה, דרך הבשמים ובית שערים
מצדה (2001) היא מבצר על צוק מבודד מעל ים המלח, שהמלך הורדוס בנה בו ארמונות. בסוף המרד הגדול ברומאים, בשנים 73–74 לספירה, נצרו הרומאים על המורדים היהודים שהתבצרו בה, ובנו סוללה ענקית שאפשר לראות עד היום. סביב ההר נשארו מחנות הצבא הרומי — מהשלמים ביותר בעולם.
דרך הבשמים — ערי המדבר בנגב (2005): חלוצה, ממשית, עבדת ושבטה. אלה ערים של הנבטים — אותו עם שחצב את פטרה — שהיו תחנות בדרך המסחר שהובילה לבונה ומור מערב אל נמלי הים התיכון. בית שערים (2015) בגליל התחתון היה מקום קבורה יהודי חשוב בתקופת המשנה והתלמוד, ובו מערות קבורה עם ארונות אבן מעוטרים, ולפי המסורת גם קברו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה.
עכו, הגנים הבהאיים והעיר הלבנה
העיר העתיקה של עכו (2001) היא עיר נמל מבוצרת, ומתחת לעיר העות׳מאנית של היום נשמרה כמעט שלמה העיר של הצלבנים מימי הביניים, עם אולמות, רחובות ומנהרה. ההכרה ניתנה בזכות השילוב הנדיר בין שתי ערים, אחת מעל השנייה, שבה גם היום חיים אנשים.
המקומות הקדושים לבהאים בחיפה ובגליל המערבי (2008) הם המקומות הקדושים ביותר לדת הבהאית, וסביבם גנים מדורגים על מורד הכרמל. העיר הלבנה של תל אביב (2003) היא אוסף של אלפי בניינים שנבנו בשנות ה־30 וה־40 בסגנון הבינלאומי (שלפעמים קוראים לו ״באוהאוס״): קירות לבנים, מרפסות ארוכות וחלונות סרט, שהותאמו לשמש החמה של ארץ ישראל. זו דוגמה לכך שגם מבנים חדשים יחסית יכולים להיות מורשת עולמית.
למה זה חשוב ואיך מבקרים
ההכרה של אונסק״ו לא נותנת לאתר רק תעודה. המדינה מתחייבת לשמור עליו, לחקור אותו ולפתוח אותו לציבור, ואונסק״ו בודק מדי פעם את מצבו. לישראל יש גם ״רשימה ממתינה״ של אתרים שהיא מקווה להכניס בעתיד. ברשימה העולמית מופיעה גם העיר העתיקה של ירושלים וחומותיה, מאז 1981, ברישום נפרד שלא משויך לאף מדינה.
כשמבקרים באתר מורשת: הולכים בשבילים, לא מטפסים על קירות עתיקים ולא לוקחים אבנים למזכרת, ומכבדים מקומות קדושים — בלבוש מתאים ובשקט. במצדה ובאתרים במדבר יוצאים מוקדם בבוקר, עם כובע והרבה מים, כי בקיץ החום שם מסוכן.