הסגנון הבינלאומי (שלפעמים קוראים לו ״באוהאוס״, על שם בית ספר לאדריכלות בגרמניה) מעדיף צורות פשוטות: קירות לבנים וחלקים, בלי קישוטים, גגות שטוחים, מרפסות ארוכות ומעוגלות ו״חלונות סרט״ — שורות של חלונות לאורך הקיר. אדריכלים צעירים שלמדו באירופה הביאו אותו לתל אביב, והתאימו אותו לאקלים החם: חלונות קטנים יותר, מרפסות שמצלות, ובניינים על עמודים שמאפשרים לרוח לעבור מתחתם.
אונסק״ו הכיר בעיר הלבנה כדוגמה יוצאת דופן לתכנון עירוני ולאדריכלות מודרנית בתחילת המאה ה־20. זו תזכורת לכך שמורשת עולמית היא לא רק אתרים עתיקים. בשנים האחרונות משפצים רבים מהבניינים לפי כללי שימור, ויש סיורים מודרכים ברחובות כמו שדרות רוטשילד ורחוב ביאליק.

