הלגיון: צבא של מקצוענים
היחידה הגדולה בצבא הרומי נקראה לגיון, ובימי האימפריה היו בה, לפי ההערכות, כחמשת אלפים חיילים רגלים. הלגיון התחלק לפלוגות. היחידה הקטנה ביותר הייתה של שמונה חיילים שישנו באותו אוהל ובישלו יחד, ושמונים חיילים היו ״מאה״, בפיקוד קצין שנקרא קנטוריון.
החייל הרומי, הלגיונר, היה אזרח רומי שהתגייס לשירות ארוך — לרוב כעשרים עד עשרים וחמש שנים. לצד הלגיונות לחמו ״יחידות עזר״ של אנשים מהעמים שנכבשו, שבסוף השירות קיבלו לא פעם אזרחות רומית. לכל לגיון היה סמל: נשר מכסף או מזהב, ואיבוד הנשר בקרב נחשב לבושה גדולה.
ציוד, אימונים ומערך הצב
הלגיונר נשא שריון, קסדה, מגן גדול מלבני, חרב קצרה שנקראה גלדיוס, וכידונים להטלה. הוא סחב על הגב גם כלי עבודה, סיר ואוכל לכמה ימים — משקל כבד מאוד. חיילים הלכו עשרות קילומטרים ביום, ובכל ערב, באמצע מסע, בנו מחנה מבוצר עם תעלה וחומה.
במערך מפורסם בשם ״הצב״ (טסטודו) החיילים הצטופפו והחזיקו את המגנים מקדימה, מהצדדים ומעל הראש, כך שנוצר מעין שריון ענק. כך יכלו להתקרב לחומת אויב בלי להיפגע מחצים ואבנים. גם המהנדסים של הצבא היו חשובים: הם בנו גשרים, דרכים, סוללות ומכונות מצור.
רומא מגיעה ליהודה
בשנת 63 לפני הספירה נכנס המצביא הרומי פומפיוס לירושלים, ומאז הייתה יהודה תחת השפעה ושלטון של רומא. הורדוס מלך ביהודה בחסות הרומאים, ובנה מבנים מפוארים: הוא הרחיב את בית המקדש, בנה את העיר והנמל בקיסריה, ובנה ארמונות במצדה ובהרודיון.
עם הזמן גבר המתח: נציבים רומאים הטילו מסים כבדים ולא כיבדו את מנהגי היהודים. בשנת 66 לספירה פרץ המרד הגדול. הרומאים שלחו לגיונות בפיקוד אספסיאנוס, ואחר כך בפיקוד בנו טיטוס.
החורבן ושער טיטוס
בשנת 70 לספירה, אחרי מצור ארוך, כבשו הרומאים את ירושלים ושרפו את בית המקדש השני. לפי המסורת זה קרה בתשעה באב, היום שבו צמים עד היום. כמה שנים אחר כך נפלה גם מצדה, המבצר האחרון של המורדים. המחנות והסוללה הרומית סביב מצדה נראים עד היום.
ברומא חגגו את הניצחון: הקיסרים טבעו מטבעות עם הכיתוב ״יהודה השבויה״, ואחרי מותו של טיטוס נבנה לכבודו שער, ועליו תבליט שמראה את מנורת המקדש נישאת בתהלוכה. בשנים 132–135 לספירה בערך מרדו היהודים שוב, בהנהגת בר כוכבא. הקיסר אדריאנוס דיכא את המרד, ובנה על חורבות ירושלים עיר רומית בשם איליה קפיטולינה.
מה נשאר מרומא בארץ
השלטון הרומי השאיר בארץ ישראל דרכים, אבני מיל, אמות מים, תיאטראות ומחנות צבא. ליד מגידו, למשל, נמצאו שרידים של מחנה לגיון רומי, ובמקום עמד יישוב שנקרא בפשטות ״לגיו״ — ומכאן השם הערבי של המקום, לג׳ון.
גם אחרי החורבן המשיכו יהודים לחיות בארץ, ובתקופה הרומית נכתבה המשנה. רבן יוחנן בן זכאי הקים בית מדרש ביבנה, והיהדות המשיכה להתקיים בלי מקדש — דרך הלימוד, התפילה והקהילה.