הלגיון התחלק ליחידות קטנות יותר. שמונה חיילים חלקו אוהל ובישלו יחד, ו״מאה״ — קנטוריה — מנתה בפועל כשמונים חיילים בפיקוד קנטוריון, קצין מנוסה. החיילים התאמנו כל הזמן, הלכו עשרות קילומטרים ביום עם ציוד כבד, ובכל ערב במסע בנו מחנה מבוצר. במערך ״הצב״ הם יצרו שריון של מגנים מסביב ומעל.
לכל לגיון היה מספר, שם ונשר של כסף או זהב, שאותו שמרו בכל מחיר. ביהודה פעלו כמה לגיונות בזמן המרד הגדול ומרד בר כוכבא. הלגיון העשירי, ״פרטנסיס״, חנה שנים רבות בירושלים אחרי החורבן, ולבנים וגגות עם הסמל שלו נמצאים בחפירות בעיר.