בניין ענק בעשר שנים
השם המקורי של הקולוסיאום היה ״האמפיתיאטרון הפלאווי״, על שם משפחת הקיסרים שבנתה אותו. הקיסר אספסיאנוס התחיל לבנות אותו בסביבות שנת 72 לספירה, ובנו טיטוס חנך אותו בשנת 80 לספירה, עם משחקים שנמשכו לפי המקורות מאה ימים. השם ״קולוסיאום״ ניתן לו מאוחר יותר, כנראה בגלל פסל ענק — קולוסוס — של הקיסר נירון שעמד לידו.
הוא בנוי מאבן גיר, מבטון ומלבנים, וגובהו כ־48 מטרים, כמו בניין של כחמש־עשרה קומות. לפי רוב ההערכות ישבו בו כ־50 אלף צופים. היו לו עשרות כניסות ממוספרות, כך שהקהל יכול היה להיכנס ולצאת מהר — כמו באצטדיון מודרני.
הקשר לירושלים
אספסיאנוס וטיטוס הם אותם מצביאים שדיכאו את המרד הגדול של היהודים ביהודה. בשנת 70 לספירה כבש טיטוס את ירושלים, ובית המקדש השני נשרף. אוצרות המקדש נלקחו לרומא והוצגו בתהלוכת ניצחון.
חוקרים שחזרו כתובת עתיקה מהקולוסיאום, ולפיה הבנייה מומנה מ״שלל המלחמה״ — וההיסטוריונים משערים שהכוונה בעיקר לשלל מיהודה. ליד הקולוסיאום עומד גם שער טיטוס, ועליו תבליט שמראה חיילים רומאים נושאים את מנורת המקדש. כך שני המבנים המפורסמים ברומא קשורים לחורבן הבית.
מי היו הגלדיאטורים
השם בא מהמילה הלטינית ״גלדיוס״ — חרב. רוב הגלדיאטורים היו שבויי מלחמה, עבדים או אסירים, אבל היו גם אנשים חופשיים שבחרו במקצוע בשביל הכסף והתהילה. הם גרו ב״בתי ספר״ מיוחדים, התאמנו כל יום ואכלו הרבה דגנים וקטניות. גלדיאטורים מצליחים היו מפורסמים כמו כוכבי ספורט, וציירו אותם על כלים וקירות.
היו כמה סוגים קבועים של לוחמים. ה״רטיאריוס״, למשל, נלחם עם רשת וקלשון, כמעט בלי שריון, מול ״סקוטור״ שהיה מוגן היטב אבל כבד ואיטי. השילוב בין לוחמים שונים נועד להפוך את הקרב למותח.
מה נכון ומה סרטים
לא כל קרב הסתיים במוות. גלדיאטור מאומן היה יקר, ולכן במקרים רבים המפסיד נשאר בחיים, בעיקר אם נלחם באומץ. הקהל צעק, והמארגן — לפעמים הקיסר עצמו — החליט. האגודל המופנה כלפי מטה, שרואים בסרטים, לא בטוח שהוא מה שהיה באמת: החוקרים לא יודעים בדיוק איזו תנועה סימנה מה.
הבידור בקולוסיאום היה אכזרי מאוד: היו ציד של חיות פרא שהובאו מאפריקה ומאסיה, והוצאות להורג פומביות. היום רואים בזה דוגמה לאכזריות של העולם העתיק, ולא משהו להתגאות בו. המשחקים של גלדיאטורים נעלמו בהדרגה במאה החמישית בערך.
מתחת לזירה
רצפת הזירה הייתה עשויה עץ ומכוסה בחול, שספג את הדם. מתחתיה היה מבוך של מנהרות וחדרים בשם ״היפוגאום״, שבו חיכו החיות והלוחמים. מעליות עם חבלים וגלגלות הקפיצו אותם פתאום לזירה, דרך פתחים ברצפה, כדי להפתיע את הקהל.
מעל הקהל אפשר היה למתוח יריעות בד ענקיות, ״ולריום״, שהגנו מפני השמש — מלחים מהצי הרומי הפעילו אותן. במשך הדורות נלקחו אבנים מהקולוסיאום לבנייה במקומות אחרים, ורעידות אדמה הפילו חלק ממנו. ובכל זאת, הוא עדיין עומד ומושך מיליוני מבקרים בשנה.