הנילוס — הנהר של מצרים
הנילוס זורם צפונה דרך מזרח אפריקה עד הים התיכון, ואורכו לפי רוב המקורות כ־6,650 קילומטרים. יש לו שני ענפים עיקריים: הנילוס הלבן, שמקורותיו באזור אגם ויקטוריה, והנילוס הכחול, שיוצא מאגם טאנה באתיופיה ומביא את רוב המים בעונת הגשמים. השניים נפגשים בחרטום, בירת סודן. אגן הנילוס משתרע על פני אחת־עשרה מדינות.
בלי הנילוס כמעט לא היו חיים במצרים, שרובה מדבר. במשך אלפי שנים הנהר עלה על גדותיו בכל קיץ והשאיר בוץ פורה, ועליו גידלו המצרים חיטה ושעורה. ב־1970 הושלם סכר אסואן הגבוה, שעצר את השיטפונות ויצר את אגם נאצר — אבל גם עצר את הבוץ הפורה. על הנילוס במצרים העתיקה יש שיעור בנושא עולמות עתיקים.
האמזונס — הנהר העצום ביותר
האמזונס מתחיל בהרי האנדים בפרו וזורם מזרחה דרך ברזיל עד האוקיינוס האטלנטי. לפי רוב המקורות אורכו כ־6,400 קילומטרים — מעט פחות מהנילוס — אבל יש חוקרים שמדדו ממקור רחוק יותר וטוענים שהוא ארוך יותר. כך או כך, באמזונס זורמים הכי הרבה מים מכל נהר בעולם: לפי ההערכות כחמישית מכל מי הנהרות שנשפכים לאוקיינוסים.
בעונת הגשמים האמזונס מציף שטחי יער ענקיים, ובחלקים מסוימים רוחבו מגיע לעשרות קילומטרים. מעל האפיק הראשי של האמזונס אין אפילו גשר אחד — האנשים חוצים אותו בסירות ובמעבורות, כי הגדות רכות והנהר משנה את מסלולו. על היער שסביבו יש שיעור נפרד.
היאנגצה, המיסיסיפי ועוד
הנהר השלישי באורכו הוא היאנגצה בסין, כ־6,300 קילומטרים — הנהר הארוך באסיה. עליו נבנה סכר שלושת הערוצים, הגדול בעולם בייצור חשמל. בצפון אמריקה זורם המיסיסיפי, שאורכו לבדו כ־3,700 קילומטרים; יחד עם יובלו הגדול, המיזורי, מתקבלת מערכת נהרות באורך של יותר מ־6,000 קילומטרים.
באירופה, נהר הדנובה עובר דרך יותר מדינות מכל נהר אחר בעולם — עשר — ובדרכו עובר בארבע בירות: וינה, ברטיסלבה, בודפשט ובלגרד. בהודו זורם הגנגס, שמתחיל בקרחוני ההימלאיה. בדת ההינדית הגנגס קדוש, ומיליוני מאמינים טובלים במימיו בחגים — מנהג שראוי להכיר ולכבד.
למה ערים קמות על נהרות
כמעט כל הציוויליזציות הקדומות נולדו ליד נהרות: מצרים על הנילוס, בבל בין החידקל לפרת, ובסין לאורך הנהר הצהוב. נהר נותן מים לשתייה ולהשקיה, דגים למאכל ודרך נוחה להעביר סחורה בסירות. גם היום ערים כמו קהיר, לונדון, פריז ושנגחאי עומדות על נהרות.
אבל נהרות יכולים גם להיות מסוכנים: זרם חזק, מים עכורים שלא רואים בהם את הקרקעית, ושיטפונות. לכן לא נכנסים לנהר בלי מבוגר, לא קופצים למים שלא בודקים את עומקם, ובישראל — לא נכנסים לנחל בזמן אזהרה משיטפונות. ובטיול לירדן או לבניאס: נכנסים רק במקומות המותרים.