שלוש העונות של הנילוס
בכל קיץ עלו מי הנילוס והציפו את השדות. כשהמים ירדו, הם השאירו אחריהם בוץ שחור ופורה. המצרים קראו לארצם ״כמת״ — ״הארץ השחורה״, על שם הבוץ הזה, ולמדבר קראו ״הארץ האדומה״.
השנה התחלקה לשלוש עונות: עונת ההצפה, עונת הזריעה והצמיחה, ועונת הקציר. בעונת ההצפה, כשהשדות היו מתחת למים, רבים מהאיכרים עבדו בפרויקטים של המלך. הם גידלו חיטה ושעורה, אפו לחם ובישלו בירה דלילה, שהייתה משקה יומיומי גם לילדים.
בית, משפחה ומשחקים
רוב המצרים גרו בבתים מלבני בוץ, עם גג שטוח שעליו ישנו בלילות החמים. ילדים שיחקו בבובות, בכדורים מעור ובמשחק לוח בשם סנט, שהיה אהוב גם על המלכים — לוח סנט נמצא בקבר של תות־ענח־אמון.
לנשים במצרים היו זכויות רבות יחסית לעולם העתיק: הן יכלו להחזיק רכוש, לסחור ולפנות לבית משפט. גם גברים וגם נשים השתמשו באיפור כהה סביב העיניים, שהגן כנראה גם מפני השמש והזבובים.
כתב החרטומים
כתב החרטומים, שנקרא גם הירוגליפים, מורכב ממאות סימנים קטנים: ציפורים, עיניים, נחשים, ידיים וכלים. חלק מהסימנים מייצגים צליל, כמו אות, וחלקם מייצגים מילה או רעיון שלם. אפשר היה לכתוב אותו מימין לשמאל, משמאל לימין או מלמעלה למטה — הכיוון שבו פונים בעלי החיים מגלה איך לקרוא.
שמות של מלכים נכתבו בתוך מסגרת אליפטית שנקראת קרטוש. לכתיבה יומיומית השתמשו בכתב מהיר ופשוט יותר, וכתבו בדיו על פפירוס — דף שהוכן מגבעולי צמח הגומא שגדל בביצות הנילוס. מהמילה ״פפירוס״ באה המילה ״פייפר״, נייר באנגלית.
אבן הרוזטה — המפתח
בשנת 1799, בזמן מסע של צבא נפוליאון במצרים, מצאו חיילים צרפתים ליד העיר רשיד (רוזטה) לוח אבן שבור. על האבן נחקק אותו צו שלוש פעמים: בכתב החרטומים, בכתב מצרי מאוחר שנקרא דמוטי, וביוונית עתיקה. את היוונית ידעו החוקרים לקרוא — וכך קיבלו ״תרגום״ של הכתב העלום.
המפענח המפורסם הוא הצרפתי ז׳אן־פרנסואה שמפוליון, שהכריז על הפענוח בשנת 1822, אחרי עבודה של מדענים נוספים, ובהם האנגלי תומס יאנג. שמפוליון התחיל מהשמות שבתוך הקרטושים — תלמי וקליאופטרה — וגילה שהסימנים מייצגים גם צלילים. היום האבן מוצגת במוזיאון הבריטי בלונדון.
מצרים ועם ישראל
מצרים מופיעה הרבה בתנ״ך: בסיפור יוסף, בסיפור יציאת מצרים ובימי המלכים. מתוך הכתובות המצריות עצמן, אחת החשובות היא ״מצבת מרנפתח״, לוח אבן מימי הפרעה מרנפתח, בסביבות 1208 לפני הספירה. בין העמים שהפרעה מתגאה שניצח מופיע השם ״ישראל״ — האזכור הכתוב העתיק ביותר של השם שנמצא עד היום מחוץ לתנ״ך.
החוקרים מתווכחים למי בדיוק התכוונה הכתובה ואיפה חיו האנשים האלה, אבל היא מראה שכבר לפני יותר מ־3,200 שנה הייתה קבוצה בשם ישראל בכנען.