המשולש הפולינזי
אם מותחים קו בין הוואי בצפון, ניו זילנד בדרום־מערב ורפא נוי (אי הפסחא) בדרום־מזרח, מקבלים משולש ענק באוקיינוס — ״המשולש הפולינזי״. בתוכו פזורים מאות איים, ובכולם מדברים שפות קרובות ומספרים סיפורים דומים. המתיישבים הגיעו לאיים בהדרגה, במשך אלפי שנים, וניו זילנד הייתה מהאחרונות — לפי ההערכות בסביבות 1250–1300 לספירה.
הם הפליגו בסירות קאנו כפולות, עם מפרשים, שנשאו משפחות, צמחים ובעלי חיים. הם הביאו איתם בטטה, טארו, קוקוס, תרנגולות וכלבים — וכך הפכו איים בודדים למקום שאפשר לחיות בו.
ניווט בלי מצפן
הנווטים הפולינזים זכרו בעל פה היכן זורחים ושוקעים עשרות כוכבים, הרגישו בגוף את כיוון הגלים, וידעו שציפורי ים מסוימות עפות בבוקר מהאי לים ובערב חוזרות. עננים ירקרקים מעל לגונה או שינוי בצבע המים סימנו שאי קרוב.
במשך שנים חשבו חוקרים אירופאים שהפולינזים ״נסחפו״ לאיים במקרה. כדי להוכיח שזה לא נכון, נבנתה בהוואי סירת הקאנו הכפולה הוקוּלֶאָה, וב־1976 הפליגה לטהיטי ובחזרה בלי שום מכשיר ניווט, בהדרכת הנווט מאו פיאילוג מאיי מיקרונזיה. ההפלגה עוררה גאווה גדולה בכל האוקיינוס, ומאז קמו דורות חדשים של נווטים.
המאורים של אאוטארואה
המאורים הם העם הילידי של ניו זילנד, שבשפתם נקראת אאוטארואה. היום יותר מ־17% מתושבי ניו זילנד מזדהים כמאורים, וכמעט מיליון איש הם ממוצא מאורי. ב־1840 נחתם בין מנהיגים מאורים לבריטניה ״אמנת ווייטנגי״, אבל התרגום לאנגלית ולמאורית לא אמר אותו דבר — והוויכוח על משמעות האמנה נמשך עד היום. יום חתימתה, 6 בפברואר, הוא היום הלאומי של ניו זילנד.
בכל קהילה מאורית יש מָרָאֶה — מתחם עם בית כינוסים מגולף, שבו מקבלים אורחים, עורכים לוויות וחגיגות. ההאקה המפורסמת היא לא רק ״ריקוד מלחמה״: יש האקות לברכה, לאבל ולכבוד, והן מבוצעות בחתונות, בטקסי סיום ובהלוויות. שפת המאורית, טה רֵאוֹ, היא שפה רשמית מאז 1987, ואחרי שכמעט נעלמה, אלפי ילדים לומדים בה היום בגני ״קן שפה״.
ילידי הוואי ורפא נוי
בהוואי הייתה ממלכה עצמאית, שאוחדה בתחילת המאה ה־19 בידי קמהמהה הראשון. ב־1893 הודחה המלכה ליליאוקלאני, וב־1898 סופחה הוואי לארצות הברית. במשך שנים נאסר ללמד בבתי הספר בשפת הוואי, ומספר הדוברים צנח. משנות ה־80 של המאה ה־20 פועלים גני ילדים ובתי ספר בשפת הוואי, והיא שפה רשמית במדינת הוואי. מהוואי הגיעה גם הגלישה על גלים — ספורט עתיק של מלכים ושל אנשים רגילים.
ברפא נוי, האי הבודד שבקצה המשולש, עומדים כמעט אלף פסלי מואי שגילפו אבותיהם של בני הרפא נוי. במאה ה־19 נחטפו רבים מהם לעבדות ומתו ממחלות, ומספרם ירד, לפי ההערכות, לכמאה איש בלבד. היום חיים באי כמה אלפי בני רפא נוי, שמחזירים לעצמם את השפה, את הריקודים ואת השליטה באתרים של אבותיהם.