הקיטור — הכוח שלא מתעייף
בתחילת המאה ה־18 היו במכרות הפחם באנגליה בעיה של מים שהציפו את המנהרות. ב־1712 בנה תומס ניוקומן מנוע קיטור ששאב את המים: קיטור מים רותחים דחף בוכנה, והתנועה הפעילה משאבה. המנוע עבד, אבל בזבז הרבה מאוד פחם. ב־1769 רשם ג׳יימס וואט, מכונאי סקוטי, פטנט על שיפור חשוב — מעבה נפרד — שחסך חלק גדול מהדלק. בהמשך התאים וואט את המנוע כך שיסובב גלגלים, וזה פתח את הדרך למפעלים, לקטרים ולספינות קיטור.
באותה שנה, 1769, בנה המהנדס הצרפתי ניקולא־ז׳וזף קוניו עגלה כבדה עם מנוע קיטור, שנועדה לגרור תותחים. היא נסעה לאט מאוד, נעצרה כל כמה דקות כדי לבנות לחץ קיטור מחדש, ולפי סיפור מפורסם אף התנגשה בקיר. יש שקוראים לה ״המכונית הראשונה״, אבל מנוע קיטור כבד מדי ואיטי מדי לכלי רכב קטן. כדי שמכונית תהיה מעשית, היה צריך מנוע אחר.
מנוע הבעירה הפנימית
במנוע קיטור, האש בוערת מחוץ למנוע ומחממת מים. במנוע בעירה פנימית, הדלק נשרף בתוך המנוע עצמו, בתוך צילינדר, והפיצוץ הקטן דוחף את הבוכנה. הרבה ממציאים עבדו על הרעיון במאה ה־19. ב־1876 בנה הגרמני ניקולאוס אוטו מנוע ״ארבע פעימות״ — יניקה, דחיסה, בעירה ופליטה — שעובד בעיקרון הזה עד היום ברוב המכוניות שנוסעות בדלק.
מנוע כזה קטן וקל בהרבה ממנוע קיטור, ומתחיל לעבוד מהר. עכשיו נשארה רק השאלה: מי ישים אותו על עגלה ויבנה כלי רכב שאנשים ירצו לנסוע בו?
קרל בנץ, ברטה בנץ ודיימלר
המהנדס הגרמני קרל בנץ בנה כלי רכב עם שלושה גלגלים ומנוע בנזין קטן, שתוכנן מההתחלה כמכונית ולא כעגלה עם מנוע. ב־29 בינואר 1886 הוא הגיש עליו פטנט, ותאריך זה נחשב לרבים ל״יום ההולדת של המכונית״. באותה שנה ממש, ובלי קשר אליו, בנו בעיר אחרת בגרמניה גוטליב דיימלר ווילהלם מייבך כלי רכב עם ארבעה גלגלים ומנוע. לכן גם כאן יש ״שני ממציאים״, ויש היסטוריונים שמזכירים ממציאים מוקדמים עוד יותר.
הגיבורה של הסיפור היא אשתו של קרל, ברטה בנץ. באוגוסט 1888, בלי לספר לבעלה, היא לקחה את המכונית עם שני בניה ונסעה ממנהיים לעיר פפורצהיים — יותר ממאה קילומטרים. בדרך היא תיקנה תקלות בעצמה, קנתה דלק בבית מרקחת וביקשה מסנדלר לתקן את הבלמים. זו נחשבת לנסיעה הארוכה הראשונה במכונית, והיא הוכיחה לכולם שהמכונית היא לא צעצוע אלא כלי תחבורה.
פס הייצור ומה שבא אחריו
בהתחלה כל מכונית נבנתה ביד, ולכן רק עשירים יכלו לקנות אותה. באמריקה החליט הנרי פורד לבנות מכונית פשוטה וחזקה, והחל מ־1913 ייצר אותה בפס ייצור נע: המכונית זזה לאורך המפעל, וכל עובד מוסיף לה חלק אחד. זמן הבנייה ירד מאוד, והמכונית נעשתה זולה מספיק כדי שמשפחות רבות יוכלו לקנות אותה. פורד לא המציא את המכונית, אבל הוא שינה את הדרך שבה מייצרים אותה.
עם השנים הגיעו עוד המצאות, כמו מנוע הדיזל של רודולף דיזל, וחגורת הבטיחות בשלוש נקודות שתכנן המהנדס השוודי נילס בולין ב־1959 והצילה מאז מספר עצום של חיים. ומעניין לדעת שמכוניות חשמליות היו קיימות כבר בסביבות 1900 — הן פשוט הפסידו אז למכוניות הבנזין, וחזרו בגדול רק במאה ה־21.