ברטה השקיעה את כספה בעסק של בעלה, אבל המכונית לא נמכרה. בבוקר אחד באוגוסט 1888, בלי לספר לקרל, היא לקחה את המכונית עם שני בניה המתבגרים ונסעה ממנהיים לעיר הולדתה פפורצהיים — יותר ממאה קילומטרים, בדרכים שנבנו לעגלות.
בדרך היא פתרה בעיות בעצמה: קנתה דלק בבית מרקחת (עוד לא היו תחנות דלק), ניקתה צינור דלק סתום בסיכת ראש, ביקשה מסנדלר לחפות את הבלמים בעור, ודחפה עם הבנים את המכונית בעליות. כשחזרה, היא הציעה לקרל שיפורים — למשל הילוך נוסף לעליות. המסע זכה לפרסום, והמכונית התחילה להימכר. היום יש בגרמניה ״דרך ברטה בנץ״ לזכרה.