פורד רצה לבנות מכונית פשוטה, חזקה וקלה לתיקון, שתתאים לדרכי עפר באמריקה הכפרית. ב־1908 הוא הוציא דגם כזה. כדי לייצר הרבה ממנו, הוא הנהיג ב־1913 פס ייצור נע: המכונית זזה לאורך המפעל, וכל עובד מוסיף לה חלק אחד. זמן הבנייה של מכונית ירד מאוד.
פורד לא המציא את פס הייצור מאפס — הוא שאב רעיונות ממפעלים אחרים, למשל בתי מטבחיים — אבל הוא הפך אותו לשיטה. לשיטה היו גם צדדים קשים: עבודה חוזרת ומשעממת. פורד גם החזיק בדעות אנטישמיות ופרסם אותן, ועל כך הוא מבוקר בצדק. ההיסטוריה של ממציאים כוללת גם את הצדדים האלה.