כבישה וריתוך: בונים את השלד
הכול מתחיל בגלילים ענקיים של פח פלדה או אלומיניום. מכונות כבישה עצומות לוחצות את הפח בין תבניות בכוח אדיר, ובמכה אחת הוא הופך לדלת, לגג, לכנף או לרצפה. החלקים נאספים בעגלות לתחנה הבאה.
במחלקת הריתוך רובוטים בצורת זרועות מחברים את החלקים לשלד אחד — ״גוף בלבן״. הם מרתכים אלפי נקודות בדיוק רב ובמהירות, בעבודה שחוזרת על עצמה וקשה לאנשים. עובדים ומכונות מדידה בודקים שהמידות מדויקות, כדי שהדלתות ייסגרו היטב.
צבע
לפני הצביעה טובלים את השלד באמבטיות ניקוי ובאמבטיה של חומר נגד חלודה, שנצמד לכל פינה בעזרת זרם חשמלי. אחר כך רובוטים מרססים שכבות: שכבת בסיס, שכבת צבע ושכבת לכה שקופה שנותנת ברק ומגינה.
אחרי כל שכבה השלד עובר בתנורים שמייבשים את הצבע. מחלקת הצבע נקייה מאוד, כמעט כמו חדר נקי, כי כל גרגר אבק יוצר בליטה בצבע. בסוף בודקים את הצבע באור חזק, ומתקנים פגמים קטנים ביד.
קו ההרכבה
השלד הצבוע נכנס לקו ההרכבה, שנע לאט ובלי הפסקה. בכל תחנה מתקינים חלק אחר: חוטי חשמל, לוח מחוונים, מושבים, חלונות, דלתות, גלגלים ופנסים. את המנוע ותיבת ההילוכים — או במכונית חשמלית את הסוללה הגדולה והמנוע החשמלי — מרכיבים מלמטה, בשלב שנקרא ״חתונה״, כשהגוף והחלקים המכניים מתחברים.
את הרעיון של קו הרכבה נע הפכו לשיטה מרכזית בתעשיית הרכב לפני יותר ממאה שנה, והוא קיצר מאוד את זמן הייצור. בזכותו מכוניות נעשו זולות יותר ונפוצות. גם היום, לצד הרובוטים, עובדים רבים מתקינים חלקים שדורשים עדינות ושיקול דעת.
בדיקות ונסיעה ראשונה
כשהמכונית שלמה, ממלאים בה נוזלים — נוזל בלמים, נוזל קירור, ובמכונית עם מנוע בעירה גם מעט דלק — ומדליקים אותה לראשונה. בודקים את הבלמים, האורות, ההגה והמערכות החשמליות, מכוונים את הגלגלים, ומתיזים מים בתא מיוחד כדי לוודא שאין חדירה של מים.
חלק מהמכוניות נוסעות במסלול ניסוי, וחלק נבחרות לבדיקות מעמיקות. בישראל כמעט לא מייצרים מכוניות פרטיות, ולכן רובן מגיעות באוניות מיוחדות שנוסעים לתוכן ישר מהרציף. בטיחות: מכונית בטוחה היא גם חגורה תמיד, וילדים יושבים מאחור במושב בטיחות או במושב מגביה לפי הגיל.