כותנה: צמר שגדל על שיח
כותנה היא שיח שגדל באזורים חמים. אחרי הפריחה נוצרת הלקט — קופסית ירוקה — שבתוכה זרעים עטופים בסיבים לבנים ורכים. כשהלקט מבשיל הוא נפתח, ומתוכו מבצבץ כדור לבן ורך שנראה כמו צמר גפן. גם בישראל מגדלים כותנה, בעיקר בעמקים ובצפון, בהשקיה בטפטוף שחוסכת מים.
קוטפים את הכותנה במכונות, ובמפעל הגיניון מפרידים את הסיבים מהזרעים. מהזרעים מפיקים שמן ומזון לבעלי חיים, והסיבים הנקיים נדחסים לחבילות גדולות ונשלחים למטוויות. מלבד כותנה עושים בגדים גם מצמר של כבשים, מפשתן, ומסיבים מלאכותיים כמו פוליאסטר, שעשוי מפלסטיק.
מסיב לחוט ומחוט לבד
במטווייה מסרקים את הסיבים כדי ליישר אותם, מותחים אותם לפס דק, ואז מסובבים אותם במהירות. הסיבוב — הטוויה — שוזר את הסיבים הקצרים זה בזה לחוט ארוך וחזק. פעם עשו זאת ביד עם פלך; היום מכונות טוויה מייצרות קילומטרים של חוט בשעה.
מחוט מכינים בד בשתי דרכים עיקריות. באריגה חוטים לאורך וחוטים לרוחב משתלבים מעל ומתחת זה לזה, כמו במחצלת — כך עשויים ג׳ינס ובד של חולצה מכופתרת. בסריגה חוט אחד יוצר שורות של לולאות שמשתלבות זו בזו — כך עשויות רוב חולצות הטריקו והגרביים, ולכן הן נמתחות.
צביעה, גזירה ותפירה
את הבד, או לפעמים את החוט, צובעים באמבטיות צבע גדולות, שוטפים ומייבשים. אפשר גם להדפיס על הבד דוגמאות. בצביעה משתמשים בהרבה מים ובחומרים כימיים, ולכן מפעלים אחראיים מטפלים במים לפני שהם חוזרים לטבע.
אחר כך פורשים שכבות רבות של בד על שולחן ארוך, ומכונת חיתוך גוזרת את כל השכבות יחד לפי גזרה — חלקי החזית, הגב והשרוולים. תופרות ותופרים מחברים את החלקים במכונות תפירה, מוסיפים תוויות, כפתורים ורוכסנים, מגהצים, בודקים ומקפלים. גם היום, רוב התפירה של בגדים נעשית בידי אנשים ולא בידי רובוטים.
איך מייצרים נעל
כל נעל נבנית סביב אמום — דגם של כף רגל בגודל מסוים, שהיה פעם מעץ והיום לרוב מפלסטיק. את החלק העליון של הנעל, הפנת, גוזרים מעור, מבד או מחומר סינתטי ותופרים יחד. אחר כך מותחים את הפנת סביב האמום, כך שהיא מקבלת את צורת הרגל.
הסוליה עשויה לרוב מגומי או מקצף פלסטיק קל, שיוצקים או מזריקים בתבנית. מדביקים או תופרים את הסוליה אל הפנת, מוציאים את האמום, מכניסים מדרס, משחילים שרוכים — והנעל מוכנה. בנעלי ספורט יש עשרות חלקים, ולכן הן נבנות בשלבים רבים בקו ייצור.