ממה עשוי נייר
נייר עשוי מסיבים זעירים של צמחים — בעיקר סיבי עץ — שנדבקים זה לזה ברשת דקה. הסיבים עשויים מתאית (צלולוזה), החומר שנותן לצמחים את החוזק שלהם. לפי המסורת הסינית, פקיד בשם צאי לון שיפר והפיץ את שיטת ייצור הנייר לפני כאלפיים שנה, אבל ממצאים מראים שבסין הכינו נייר פשוט עוד קודם לכן.
כדי להכין נייר מעץ, מקלפים את הגזעים, גורסים אותם לשבבים קטנים, ומבשלים או טוחנים אותם עד שהסיבים נפרדים זה מזה. מתקבלת עיסה רטובה — עיסת נייר. לנייר לבן מלבינים את העיסה, ולפעמים מוסיפים חומרים שעוזרים לדיו לא להתפשט.
מכונת הנייר
במכונת נייר מודרנית, שאורכה יכול להגיע למאות מטרים, העיסה — שהיא בעיקר מים — נשפכת על רשת רחבה שנעה במהירות. המים מטפטפים דרך הרשת, והסיבים נשארים עליה ונשזרים זה בזה. אחר כך הגיליון הרטוב עובר בין גלילים שסוחטים ממנו עוד מים.
בהמשך הגיליון עובר על גלילים חמים שמייבשים אותו, ובסוף בין גלילים חלקים שמחליקים אותו. הנייר נגלל לגלילי ענק, ובמפעלים אחרים חותכים אותם לדפים, למחברות, לקרטונים ולמגבות נייר.
מיחזור נייר
נייר ישן אפשר להחזיר לעיסה. במפעל מיחזור משרים את הנייר במים ומערבבים חזק, מסננים סיכות ופלסטיק, ומסירים חלק מהדיו בעזרת בועות שמרימות אותו לפני השטח. מהעיסה המחוזרת מייצרים קרטון, נייר טואלט ונייר עיתון.
הסיבים מתקצרים בכל פעם שממחזרים אותם, ולכן אי אפשר למחזר נייר שוב ושוב בלי סוף — כמה פעמים בלבד. בכל זאת, מיחזור חוסך עצים, מים ואנרגיה, ומפחית את כמות הפסולת. הפח הכחול בישראל מיועד לנייר.
איך מייצרים עיפרון
הליבה של העיפרון עשויה מגרפיט — מינרל רך ושחור שהוא צורה של פחמן. בעבר חשבו שגרפיט הוא סוג של עופרת, ולכן הליבה נקראת עד היום ״עופרת״, אבל אין בה עופרת בכלל. בסוף המאה ה־18 פיתח בצרפת ניקולא־ז׳אק קונטה שיטה שבה טוחנים גרפיט, מערבבים אותו עם חימר ושורפים בתנור — וזו בעיקרה השיטה גם היום. יותר חימר נותן עיפרון קשה ובהיר, ויותר גרפיט — רך וכהה. זה הסוד של הסימנים H ו־B.
את המעטפת מכינים מקורות עץ דקות עם חריצים. מניחים את מוטות הליבה בחריצים של קורה אחת, מדביקים מעליה קורה שנייה כמו כריך, ומכונה חותכת את הכריך לעפרונות נפרדים, משושים או עגולים. אחר כך צובעים, מטביעים ולפעמים מוסיפים מחק בקצה. בטיחות: מחדדים עם מחדד ולא עם סכין.