צ׳יפס בשקית
לצ׳יפס בוחרים זני תפוחי אדמה שיש בהם מעט סוכר, כדי שלא ישחירו בטיגון. במפעל שוטפים אותם, מקלפים במכונה שמשפשפת את הקליפה, ופורסים לפרוסות דקות מאוד — בערך מילימטר אחד או שניים. את הפרוסות שוטפים כדי להוריד עמילן מהשטח, כך שלא יידבקו זו לזו.
אחר כך הפרוסות עוברות על מסוע דרך שמן חם מאוד, והמים שבתוכן הופכים לאדים ויוצאים — לכן הצ׳יפס נעשה פריך. מצלמות מוציאות פרוסות שרופות, מפזרים מלח או תבלינים, ושוקלים. לשקית מכניסים גז חנקן במקום אוויר: הוא שומר על הצ׳יפס פריך ומגן עליו מפני שבירה. בטיחות: שמן חם מסוכן מאוד; בבית מטגנים רק מבוגרים.
למה פופקורן מתפוצץ
פופקורן עשוי מזן מיוחד של תירס שיש לו קליפה קשה ואטומה. בתוך כל גרעין יש עמילן וטיפה קטנה של מים. כשמחממים את הגרעין, המים הופכים לאדים, אבל הקליפה הקשה לא נותנת להם לצאת, והלחץ בפנים עולה.
בסביבות 180 מעלות הקליפה כבר לא מחזיקה ונבקעת בבת אחת — ״פופ!״. העמילן החם, הרך, מתנפח בבת אחת לקצף לבן ומתקשה כשהוא מתקרר. גרעינים שהקליפה שלהם סדוקה או יבשה מדי לא מתפוצצים — הם ה״זקנים״ שנשארים בתחתית הקערה.
איך מייצרים קטשופ
לקטשופ מגדלים עגבניות תעשייה — זנים בשרניים שמבשילים יחד ונקטפים במכונות. בקיץ, בעונת הקטיף, העגבניות מגיעות למפעל עוד באותו יום. שם שוטפים אותן, מרסקים, מחממים, ומסננים את הקליפות והגרעינים. את המיץ מרתיחים בדוודים גדולים כדי לאדות מים, עד שמתקבל רסק עגבניות סמיך.
בהרבה מפעלים מכינים את הרסק בעונה ושומרים אותו במיכלים לכל השנה. כדי להכין קטשופ מערבבים רסק עם מים, סוכר, חומץ, מלח ותבלינים, מבשלים, ממלאים לבקבוקים ואוטמים. החומץ והבישול עוזרים לקטשופ להישמר זמן רב.
גרעינים מחמנייה
החמנייה היא פרח גדול שבמרכזו מאות זרעים. בשדה מחכים שהפרחים יבשילו ויתייבשו, ואז קוצרים בקומביין שמפריד את הזרעים מהראש. יש זנים שמגדלים בשביל שמן — הזרעים שלהם קטנים ושחורים — וזנים של גרעינים לפיצוח, עם זרעים גדולים ופסים.
במפעל ממיינים את הזרעים לפי גודל, משרים אותם במי מלח כדי שהמלח ייכנס פנימה, וקולים בתנור חם. גם גרעינים לבנים (של דלעת) ושחורים (של אבטיח) עוברים קלייה דומה. פיצוח גרעינים הוא מנהג ישראלי ותיק, בעיקר ליד המשחק או בערב חג.