סתיו: הפרחים של סוף הקיץ
עוד לפני הגשם הראשון, בסוף הקיץ, החצב שולח עמודים לבנים גבוהים בשולי שדות ודרכים. אחריו, עם הלילות הקרירים, פורחות הסתוונית בצבע ורוד־לילך והחלמונית בצהוב, וגם כרכומים עדינים. רוב פרחי הסתיו הם גאופיטים, שאגרו מזון בפקעת או בבצל בשנה הקודמת, ולכן יכולים לפרוח עוד לפני שהאדמה רטובה.
בסתיו גם צמחים רבים מפזרים זרעים ומחכים. זו עונה שקטה בטבע, אבל מי שמסתכל מקרוב מגלה פריחה עדינה בין האבנים.
חורף: נרקיס, רקפת וכלנית
עם הגשמים מתחילה העונה הגדולה. הנרקיס המצוי פורח בחורף בשטחים לחים, עם ריח חזק ומתוק. הרקפת המצויה פורחת בין סלעים ובצל עצים בצבעי ורוד ולבן, עם עלים בצורת לב, ובאזורים רבים היא מכסה מדרונות שלמים. ובדצמבר עד מרץ מגיעה הכלנית המצויה — הפרח הלאומי של ישראל מאז 2013 — באדום, ולפעמים גם בלבן, בסגול, בכחול ובוורוד.
בדרום הארץ, בעיקר בצפון־מערב הנגב, הכלניות האדומות יוצרות ״שטיחים״ שאליהם מגיעים מטיילים רבים בכל חורף. בגליל ובכרמל אפשר לראות גם את האירוסים הראשונים ואת הסחלבים הקטנים, שכולם מוגנים.
אביב: הצבעים מתפוצצים
במרץ ובאפריל רוב הארץ פורחת. החרצית העטורה צובעת שדות שלמים בצהוב, התורמוס של ההרים בכחול־סגול, והנורית, הפרג והצבעוני באדום. באביב פורחים גם האירוסים הגדולים — כמו אירוס הגלבוע בסגול כהה — ושיחים כמו הלוטם הוורוד והרותם במדבר.
טיפ למטיילים: כדי להבחין בין כלנית לנורית ולפרג, מסתכלים מקרוב. לכלנית יש ״צווארון״ של עלים ירוקים מתחת לפרח, על הגבעול. לנורית יש עלי כותרת מבריקים ובמרכז ״כפתור״ ירוק־שחור. ולפרג יש עלי כותרת דקים כמו נייר, ובמרכז קופסה עם ״מכסה״ — זו השחלה, שתהפוך לפרי יבש מלא זרעים קטנטנים.
קיץ, וכללי הטיול
בקיץ רוב השדות יבשים, אבל על החולות שליד הים פורחת חבצלת החוף הלבנה והריחנית, לרוב בלילה ובשעות הבוקר. משאירים אותה במקומה, כי הדיונות שבהן היא גדלה הולכות ונעלמות, ואיתן גם החבצלות.
כללי הטיול בפריחה: הולכים רק בשבילים, כדי לא לדרוך על פרחים ועל נבטים; מצלמים ולא קוטפים; לא עוקרים פקעות; לא מאכילים בעלי חיים; ולוקחים את האשפה הביתה. ובטיחות: לא טועמים אף צמח בר — יש צמחים רעילים שדומים לצמחי מאכל — ומי שאלרגי לאבקה מתייעץ עם רופא לפני טיול באביב. לוח פריחה מעודכן מפרסמים בכל שנה רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע.