בישראל גדלים כמה מינים של פרג, ורובם אדומים. הפרח מחזיק מעמד יום או יומיים, ועלי הכותרת נושרים בקלות. במרכז יש ״קופסה״ עם ״מכסה״ מחורץ — השחלה — שהופכת לפרי יבש. כשהוא מבשיל, נפתחים חורים קטנים מתחת למכסה, והרוח מנערת ממנו זרעים זעירים, כמו ממלחייה.
הפרג אוהב אדמה שעובדה, ולכן הוא מלווה שדות חיטה ושעורה כבר אלפי שנים. באירופה הפרג האדום הפך לסמל של זיכרון חיילים שנפלו במלחמת העולם הראשונה, כי פרח בשדות הקרב.
פרגים מכילים חומרים שאינם בטוחים לאכילה, ולא אוכלים שום חלק של פרג בר. ״פרג״ לאפייה הוא זרעים ממין אחר שמגדלים בחקלאות. וגם את פרג הבר — מצלמים ולא קוטפים.