מה שנראה כמו ״פרח אחד״ של חרצית הוא בעצם ״קרקפת״ — מאות פרחים זעירים צפופים יחד. במרכז יש פרחים צינוריים קטנים, ומסביב פרחים עם ״לשון״ צהובה או לבנה שנראית כמו עלה כותרת. כך בנויים גם החמנייה, הקחוון והשן־ארי.
החרצית נובטת עם הגשמים, גדלה מהר בחורף, ופורחת בעיקר במרץ ובאפריל. היא אוהבת אדמה שעובדה או הופרעה, ולכן נפוצה בשולי שדות, ליד כבישים ובמגרשים. בקיץ היא מתייבשת ומשאירה זרעים לשנה הבאה.
החרצית אינה ברשימת הצמחים המוגנים, אבל גם אותה עדיף להשאיר בשדה — לדבורים, לפרפרים ולמטיילים הבאים.