פרחים מוגנים: למה אסור לקטוף כלניות?

בוטניקה וגינון · לכיתות ג׳–ח׳

בשנות ה־50 כמעט נעלמו הכלניות והרקפות מהשדות הקרובים לערים. אנשים קטפו זרי ענק, מכרו פרחים בשוק ועקרו פקעות לגינה. ואז קרה משהו נדיר: חוק, מבצע הסברה וילדי בית ספר שינו יחד את ההרגלים של מדינה שלמה. זה הסיפור של הפרחים המוגנים.

מה קרה לפרחים

בשנים הראשונות של המדינה, טיול בטבע הסתיים לעתים קרובות בזר פרחים. כשהאוכלוסייה גדלה, הקטיף הפך לבעיה: פרח שנקטף לא מפיץ זרעים, ופקעת שנעקרה לא תפרח שוב. בשדות הקרובים לערים ולכבישים נעלמו כלניות, רקפות, נרקיסים ואירוסים, ואנשי טבע חששו שחלק מהמינים ייעלמו לגמרי.

החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע של אז החליטו לפעול יחד: הרשות דאגה לחוק ולאכיפה, והחברה לחינוך ולהסברה.

החוק

בשנת 1964, בעקבות הצעה של חבר הכנסת והסופר ס. יזהר, נקבע בחוק שאפשר להכריז על צמחים כ״ערכי טבע מוגנים״. על ערך טבע מוגן אסור לקטוף, לעקור, להשמיד, לפגוע, להחזיק ולמכור — בלי היתר. מי שעובר על החוק עלול לשלם קנס. היום החוק נקרא ״חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה״, והרשות שאוכפת אותו היא רשות הטבע והגנים.

הרשימה עודכנה כמה פעמים. ברשימה שאושרה ב־2005 יש כ־250 מיני צמחים מוגנים, מתוך יותר מ־2,000 מיני צמחי בר בארץ. בין המוגנים: כלנית מצויה, רקפת מצויה, נרקיס, צבעוני ההרים, שושן צחור, דם המכבים, סתוונית, כל האירוסים, כל הסחלבים — וגם עצי בר רבים. הרשימה המלאה מתפרסמת ברשומות ובאתר רשות הטבע והגנים.

המבצע: ילדים מלמדים מבוגרים

החוק לבד לא הספיק — היה צריך לשנות הרגלים. בשנות ה־60 יצא מבצע הסברה גדול: כרזות, מודעות בעיתונים, תשדירים ברדיו ושירים, ובעיקר פעילות בבתי הספר ובגני הילדים. ילדים למדו ״לא קוטפים פרחי בר״, ולימדו את ההורים. במקום זר פרחים, ההמלצה הייתה לצלם, לצייר — או לגדל פרחים בגינה.

המבצע נחשב לאחד ממבצעי ההסברה המוצלחים ביותר בתולדות המדינה: בתוך שנים ספורות כמעט פסקה קטיפת הפרחים המוגנים, והכלניות והרקפות חזרו למקומות שמהם נעלמו. כיום רוב הישראלים פשוט לא קוטפים פרחי בר — זה הפך להרגל של חברה שלמה.

הסכנות של היום, ומה אפשר לעשות

היום הסכנה הגדולה לפרחים היא כבר לא הקטיף, אלא אובדן השטחים הפתוחים: בנייה, כבישים, ייבוש ביצות, צמחים פולשים ושינויי אקלים. במיוחד בסכנה צמחים שחיים בבתי גידול נדירים — חולות החוף, ביצות ובריכות חורף. ב״ספר האדום״ של הצמחים בישראל מופיעים מאות מינים בסכנת הכחדה.

מה כל אחד יכול לעשות? לצלם ולא לקטוף; ללכת בשבילים; לא לעקור פקעות, ולקנות צמחי גינה רק במשתלה; לשתול צמחי בר מקומיים במקום צמחים פולשים; לדווח לרשות הטבע והגנים על קטיף או עקירה; ולהשתתף בפעילות של שמירת טבע, כמו ניטור פרחים או ניקוי שטחים. וחשוב לזכור: גם פרח שאינו ברשימה עדיף להשאיר במקומו — שיפיץ זרעים, וישמח גם את המטיילים הבאים.

✅ חידון: פרחים מוגנים: למה אסור לקטוף כלניות?

1. מה אסור לעשות לערך טבע מוגן?

2. באיזו שנה נקבע החוק שאפשר להכריז על צמחים מוגנים?

3. כמה מיני צמחים מוגנים יש ברשימה של 2005, בערך?

4. איזו קבוצה מוגנת כולה בישראל?

5. מי אוכפת היום את החוק?

6. מה היה סוד ההצלחה של מבצע ״לא קוטפים״?

7. מה הסכנה הגדולה ביותר לפרחי הבר כיום?

8. איפה קונים פקעות לגינה?

🖨️ דף עבודה להדפסה

8 שאלות, שאלות לחשיבה ודף תשובות עם הסברים.

📘 מושגים מהשיעור

💬 שאלות לשיחה

  1. למה לדעתכם ההסברה בבתי הספר הצליחה יותר מקנסות?
  2. האם יש בשכונה שלכם שטח פתוח עם פרחי בר? מה יקרה לו אם יבנו עליו?
  3. כתבו סיסמה קצרה שתשכנע מטיילים לא לקטוף פרחים.

📖 קטע קריאה בנושא: 🌺 לא קוטפים — ולמה זה הצליח

בשנות ה־50 וה־60 היה בישראל לצאת לטיול באביב ולחזור עם גדולים. ילדים קטפו כלניות, רקפות ונרקיסים, ומוכרים עמדו בצידי הדרכים ומכרו אותם. התוצאה הייתה עצובה: באזורים רבים הפרחים הלכו ונעלמו.

בשנות ה־60 יצאה החברה להגנת הטבע, יחד עם אנשי שמירת הטבע ועם משרד החינוך, במבצע גדול. בבתי הספר הסבירו לילדים למה אסור לקטוף, ותלו עם ״אל תקטוף״. הילדים חזרו הביתה והסבירו להורים. באותן שנים נקבעו גם חוקים שאוסרים לקטוף צמחי בר מוגנים, אותם או למכור אותם.

המבצע נחשב לאחד המוצלחים שמירת הטבע בעולם. בתוך שנים ספורות השתנה של מדינה שלמה. זרי פרחי בר כמעט נעלמו מהבתים, והפרחים חזרו לשדות. היום, בכל חורף, משפחות יוצאות לראות את ״הדרום האדום״, שטיחים של כלניות בנגב המערבי, ומצלמות במקום לקטוף. פרחים שלא נקטפו מספיקים להפיץ זרעים, ולכן בשנה הבאה יש עוד יותר מהם. כך שמירה פשוטה הופכת את השדה לעשיר יותר משנה לשנה.

בסקר ציבורי גדול נבחרה הכלנית לפרח הלאומי של ישראל. ובפעם הבאה שתראו שטיח של כלניות, זכרו שהוא שם גם בזכות ילדים שלפני שישים שנה הסבירו להוריהם למה לא קוטפים. וגם היום הכלל פשוט: לא קוטפים פרחים מוגנים, וגם פרחים שאינם מוגנים עדיף להשאיר בשדה.

📖 מילון הקטע
  • מקובל — נחשב רגיל, משהו שרוב האנשים עושים
  • זרי פרחים — צרורות של פרחים קטופים
  • כרזות — מודעות גדולות שתולים על קיר
  • הסיסמה — משפט קצר שקל לזכור, שמביע רעיון
  • לעקור — להוציא מהאדמה עם השורשים
  • ההרגל — משהו שעושים שוב ושוב בלי לחשוב
  • בתולדות — בהיסטוריה

שאלות

1. מה הייתה הבעיה בשנות ה־50 וה־60?
2. מה היה התפקיד של הילדים במבצע?
3. למה המבצע נחשב מוצלח כל כך?
4. מה עושות משפחות היום ב״דרום האדום״?
5. מה רוצה הכותב שנרגיש בסוף המאמר?
6. למה לדעתכם לא הספיק לקבוע חוק, והיה צריך גם להסביר לילדים בבתי הספר?

עוד שיעורים בבוטניקה וגינון

לכל 17 השיעורים בבוטניקה וגינון ←

חוברת ומבחן לדוגמה לכיתה

שאלות נפוצות

האם מותר לקטוף פרחים שאינם מוגנים?

החוק אוסר רק על המינים המוגנים ועל פגיעה בשמורות טבע, שבהן אסור לקטוף שום צמח. אבל קשה לדעת בשטח מה מוגן, ופרח שנקטף לא יפיץ זרעים — ולכן ההמלצה היא לא לקטוף פרחי בר בכלל.

מה עושים אם רואים מישהו עוקר פרחים מוגנים?

לא מתעמתים. אומרים למבוגר שאתכם, והוא יכול לדווח למוקד רשות הטבע והגנים, עם מקום ושעה.

איפה אפשר לראות את הרשימה המלאה?

באתר רשות הטבע והגנים ובנוסח האכרזה שפורסם ברשומות. הרשימה מתעדכנת מדי פעם, ולכן כדאי לבדוק את הנוסח העדכני.

שווה להסתכל גם על בוטניקה וגינון, ולומדים.

האם זה עזר?
גננות, מורות והורים: איזה דף חסר לכם?כל שבוע אנחנו מכינים את מה שהכי מבקשים. בחינם.
לבקשת דף ←או בוואטסאפ