איך מזהים חרק
לכל חרק בוגר יש שש רגליים וגוף שמחולק לשלושה חלקים: ראש, חזה ובטן. על הראש יש זוג מחושים, שבעזרתם החרק מריח ומרגיש, ובדרך כלל גם עיניים מורכבות שבנויות מהרבה עיניות קטנות. הרגליים, ולרוב גם הכנפיים, מחוברות לחזה.
לחרקים אין עצמות. הגוף שלהם עטוף בשלד חיצוני קשה, כמו שריון. כדי לגדול הם צריכים להשיל אותו ולבנות חדש — זה נקרא נשל. חרקים נושמים דרך חורים קטנים בצדי הגוף, ומהם יוצאים צינורות דקים שמביאים אוויר לכל חלקי הגוף. זו אחת הסיבות לכך שחרקים נשארים קטנים.
הקבוצה הגדולה ביותר
מדענים תיארו כמיליון מינים של חרקים — יותר מכל שאר בעלי החיים יחד — והם מעריכים שיש עוד מיליונים שטרם התגלו. הקבוצה הגדולה ביותר בתוכם היא החיפושיות, עם מאות אלפי מינים. לחיפושית יש זוג כנפיים קדמיות קשות, שמגינות על הכנפיים העדינות שמתחתן.
קבוצות מוכרות אחרות הן פרפרים ועשים, זבובים ויתושים, דבורים, צרעות ונמלים, חגבים וארבה, שפיריות, גמלי שלמה ופשפשים. עכבישים, עקרבים, מרבי רגליים ותולעים אינם חרקים — הם בעלי חיים אחרים, כמו שנלמד בשיעור הבא.
גלגול: מביצה לבוגר
רוב החרקים עוברים שינוי גדול בדרך לבגרות. בגלגול מלא יש ארבעה שלבים: ביצה, זחל, גולם ובוגר. הזחל של פרפר — זחל רעבתן שרק אוכל — שונה לגמרי מהפרפר. בתוך הגולם הגוף מתפרק ונבנה מחדש. כך מתפתחים פרפרים, חיפושיות, זבובים, דבורים ונמלים.
בגלגול חלקי יש שלושה שלבים: ביצה, נימפה ובוגר. הנימפה דומה לבוגר, רק קטנה ובלי כנפיים מפותחות, והיא גדלה דרך כמה נשלים. כך מתפתחים חגבים, ארבה, ג׳וקים ושפיריות. הנימפות של השפירית חיות אפילו במים וצדות שם ראשנים ודגים קטנים.
למה אנחנו צריכים חרקים
חרקים מאביקים פרחים: דבורים, פרפרים, זבובים וחיפושיות עוברים מפרח לפרח ומעבירים אבקה, וכך נוצרים פירות וזרעים. חלק גדול מהמזון שלנו תלוי בהאבקה. חרקים גם מפרקים עלים, גללים ופגרים, ומחזירים חומרים לאדמה. ובנוסף, הם מזון עבור ציפורים, לטאות, עטלפים ודגים.
נכון שיש גם חרקים מזיקים: ארבה שאוכל יבולים, יתושים שמעבירים מחלות, וכנימות בגינה. בעולם כולו, היתוש נחשב לבעל החיים המסוכן ביותר לבני אדם בגלל המחלות שהוא מעביר. אבל רק מעט מאוד ממיני החרקים מזיקים, ולכן חשוב לא להשמיד חרקים סתם.
צופים בחרקים בבטחה
כדי לחקור חרקים מספיקה זכוכית מגדלת. אפשר להסתכל על נמלים בשביל, על חיפושית על עלה או על פרפר על פרח, ולרשום מה הם עושים. מומלץ לא לתפוס חרקים בידיים: חלקם עוקצים, ואחרים נפגעים בקלות. אם רוצים להסתכל מקרוב, מכסים לרגע בכוס שקופה ומשחררים מיד.
מי שאלרגי לעקיצות דבורים צריך להיזהר במיוחד ולשמור על התרופה שהרופא נתן. אם יש קן צרעות ליד הבית, לא נוגעים בו — מבוגר יזמין מדביר. וליד כוורת עומדים בשקט ולא מנפנפים בידיים.