הכול מתחיל בשמש
צמחים, אצות וכמה חיידקים מייצרים מזון בעצמם בעזרת אור השמש, מים ופחמן דו־חמצני. הם נקראים יצרנים, והם הבסיס של כמעט כל שרשרת מזון. ביבשה היצרנים הם עשב, שיחים ועצים; בים הם בעיקר אצות זעירות שצפות במים ונקראות פלנקטון צמחי.
בעלי חיים לא יכולים לייצר מזון בעצמם, ולכן הם נקראים צרכנים. כשחגב אוכל עשב, הוא מקבל חלק מהאנרגיה שהצמח קלט מהשמש. כך כל ארוחה בטבע היא בעצם אור שמש שעבר מיצור ליצור.
החוליות בשרשרת
צרכנים ראשונים הם אוכלי צמחים — חגבים, ארנבות, צבאים, פרות. צרכנים שניים אוכלים את אוכלי הצמחים, כמו לטאה שאוכלת חגב, או שועל שאוכל ארנבת. בראש השרשרת עומדים טורפי־על, שבדרך כלל אין להם טורפים טבעיים כשהם בוגרים — כמו עיטים, זאבים, אריות וכרישים גדולים.
דוגמה מישראל: עשב ← חגב ← חרדון ← עקב (עוף דורס). דוגמה מהים: אצות זעירות ← סרטנים זעירים ← דג קטן ← דג גדול ← כריש. יש גם אוכלי־כול, כמו חזיר הבר, הדוב והאדם, שאוכלים גם צמחים וגם בעלי חיים, ולכן הם נמצאים בכמה מקומות בשרשרת.
המנקים של הטבע
מה קורה לעלה שנפל או לחיה שמתה? כאן נכנסים אוכלי הנבלות והמפרקים. אוכלי נבלות, כמו הנשר, הצבוע והתן, אוכלים פגרים ומונעים התפשטות של מחלות. מפרקים — פטריות, חיידקים ותולעים — מפרקים את השאריות לחומרים פשוטים שחוזרים לאדמה.
מהאדמה הצמחים שואבים את החומרים האלה מחדש, וכך המעגל נסגר. בלי מפרקים, היער היה מתמלא בעלים יבשים ופגרים, והצמחים לא היו מקבלים חומרי מזון. לכן התולעת הקטנה בגינה חשובה לא פחות מהאריה.
ממארג אחד ענק
בטבע כמעט אף בעל חיים לא אוכל רק סוג אחד של מזון. השועל אוכל ארנבות, עכברים, חרקים ופירות. לכן השרשרות מצטלבות ויוצרות מארג מזון — רשת של קשרים. מארג עשיר הוא יציב יותר: אם סוג מזון אחד נעלם, יש חלופות.
בכל שלב בשרשרת רק חלק קטן מהאנרגיה עובר הלאה, כי רובה משמשת את בעל החיים לחיות, לזוז ולשמור על חום. כלל אצבע מקובל אומר שבערך עשירית עוברת לשלב הבא. זו הסיבה שיש הרבה יותר חגבים מלטאות, והרבה יותר לטאות מעופות דורסים.
כשחוליה נעלמת
כשמסירים חוליה מהמארג, השינוי מתגלגל לכל הכיוונים. אם הטורפים נעלמים, אוכלי הצמחים עלולים להתרבות ולאכול יותר מדי צמחים. אם הצמחים נעלמים, כל השרשרת מעליהם נפגעת. דוגמה מפורסמת היא החזרת הזאבים לפארק ילוסטון בארצות הברית, ומדענים רבים מתארים את השינויים שבאו בעקבותיה, אם כי יש ויכוח על היקפם.
בישראל, הירידה במספר הנשרים בגלל הרעלות היא דוגמה לפגיעה בחוליה חשובה: בלי אוכלי נבלות פגרים נשארים בשטח זמן רב יותר. כשמגינים על מין אחד, מגינים בעצם על כל הרשת שהוא חלק ממנה.