למה יש כאן כל כך הרבה
ישראל נמצאת במפגש של שלוש יבשות — אירופה, אסיה ואפריקה — ושל כמה אזורי אקלים. בצפון יש חורש ים־תיכוני גשום, בדרום מדבר חם ויבש, ובאמצע ספר שמשלב ביניהם. יש בה הרים, בקעות, ים תיכון, ים סוף, אגם מתוק ונהר. כל אחד מהאזורים האלה הוא בית לבעלי חיים אחרים.
לכן חיים בארץ מינים אירופיים, כמו הסלמנדרה, לצד מינים אפריקניים, כמו שפן הסלע, ומינים אסייתיים. בתנ״ך מוזכרים בעלי חיים רבים, וחלקם עדיין חיים כאן, אבל אחרים — כמו האריה, הדוב החום והתנין — נעלמו מהארץ במהלך הדורות.
יונקים של הארץ
היעל הנובי מטפס על צוקים תלולים במדבר יהודה, בעין גדי ובנגב. לזכרים קרניים ארוכות ומקושתות. שפן הסלע, יונק קטן וחום, חי במושבות בין הסלעים ומשתזף בבוקר. הצבי הארץ־ישראלי חי בגבעות ובעמקים, וצבי הנגב בדרום. מתוך השניים, הצבי הארץ־ישראלי נמצא בסכנה, ורבים רואים בו סמל של הטבע הישראלי.
בלילה יוצאים התן, השועל, הגירית, הדורבן והקיפוד. הצבוע המפוספס הוא אוכל נבלות שקט וביישן. במדבר חי הקרקל, חתול בר עם ציציות שחורות על האוזניים, ובנגב חיים זאבים. אחד הצעדים החשובים בארץ היה החזרה לטבע של מינים שנעלמו — כמו היחמור הפרסי בצפון והראם הערבי בערבה.
ציפורים, זוחלים ועוד
בארץ חיות ציפורים רבות כל השנה, כמו הבולבול, הצופית, העורב האפור והדוכיפת — הציפור הלאומית. בעונות הנדידה עוברים מעל הארץ, לפי ההערכות, כחצי מיליארד ציפורים בכל עונה, ובאגמון החולה חורפות עשרות אלפי עגורים. בצוקי גמלא ובנגב חי הנשר המקראי, שנמצא בסכנה חמורה.
בין הזוחלים יש את הצב היבשתי, הזיקית, החרדון והכוח האפור, ועשרות מיני נחשים. בים סוף יש שונית אלמוגים צבעונית, ובים התיכון צבי ים שמטילים ביצים בחופים. גם חרקים מיוחדים חיים כאן, ופעם בכמה שנים מגיעות להקות ארבה מהמדבר.
איך שומרים עליהם
בישראל רוב חיות הבר מוגנות על פי חוק להגנת חיית הבר, ואסור לצוד אותן, לפגוע בהן או להחזיק אותן בבית בלי היתר. רשות הטבע והגנים אחראית על שמורות הטבע ועל השמירה על בעלי החיים. בשמורות יש כללים: הולכים בשבילים, לא מאכילים חיות ולא לוקחים דבר מהטבע.
האיום הגדול ביותר הוא אובדן שטחים פתוחים: בנייה, כבישים וגדרות מקטעים את המקומות שבהם בעלי החיים חיים ונודדים. לכן בונים מעברים לחיות מתחת לכבישים, שומרים על מסדרונות אקולוגיים, ומתנדבים עוזרים לספור ציפורים, לשמור על קני צבים ולנקות חופים.
לפגוש חיות בר בבטחה
כשרואים יעלים בעין גדי או שפני סלע בשביל, נהנים מרחוק. לא מאכילים — אוכל של בני אדם מזיק להם, וחיות שמתרגלות לאנשים מתחילות להתקרב ולפעמים לנשוך. תנים ושועלים שמגיעים ליישובים עלולים להעביר מחלות, ולכן לא מלטפים אותם ולא משאירים להם אוכל בחוץ.
אם מוצאים חיה פצועה, לא מרימים אותה. מספרים למבוגר, והוא יתקשר לרשות הטבע והגנים או לבית החולים לחיות בר. אם חיה תקפה או נשכה — פונים מיד לרופא. כך שומרים גם על עצמנו וגם על החיות.