השפן הוא ה״שפן״ שמוזכר בתנ״ך — לא הארנבון. הוא חי בקבוצות משפחתיות בין סלעים, בעין גדי, בגליל, בכרמל ואפילו באזורים עירוניים עם סלעים. בכפות הרגליים יש לו כריות רכות ולחות שנאחזות בסלע, והוא מטפס היטב.
השפן לא שומר היטב על חום גופו, ולכן בבוקר כל המשפחה יוצאת להשתזף יחד על הסלעים, צמודים זה לזה. בזמן שהם אוכלים עלים ועשב, אחד מהם עומד על משמר, וכשהוא רואה עוף דורס או נחש הוא משמיע קריאת אזהרה — וכולם נעלמים בין הסלעים.
מחקרים על השלד, השיניים והגנים הראו ששפני הסלע קרובים לפילים ולפרות הים, למרות ההבדל העצום בגודל. בחלק מהאזורים הם מעבירים מחלת עור דרך זבובי חול, ולכן לא מתקרבים ולא נוגעים בהם.