חיים כפולים
רוב הדו־חיים מטילים ביצים רכות בלי קליפה, בתוך מים. מהביצים בוקעים זחלים שנושמים בזימים — אצל הצפרדעים הם נקראים ראשנים. הראשן שוחה בעזרת זנב ואוכל אצות. לאט לאט צומחות לו רגליים, הזימים נעלמים, מתפתחות ריאות, והזנב נספג בגוף. בסוף יוצאת למים צפרדע קטנה.
השינוי הגדול הזה נקרא גלגול. גם חרקים רבים עוברים גלגול, אבל אצל דו־חיים הוא מיוחד כי בעל החיים עובר מנשימה במים לנשימה באוויר. מבוגרים רבים חוזרים למים כדי להטיל ביצים, ולכן שלוליות חורף ובריכות הן מקום חיים חיוני עבורם.
עור שנושם
לדו־חיים יש עור דק ולח בלי קשקשים. דרך העור הם סופגים מים, ואפילו נושמים חלק מהחמצן. בגלל זה הם חייבים להישאר ליד מקום לח, והם רגישים מאוד לזיהום: חומרי הדברה וכימיקלים עוברים דרך העור ישר לגוף.
לכן מדענים מכנים את הדו־חיים ״מערכת התרעה״ של הטבע: כשהם נעלמים ממקום מסוים, זה סימן שמשהו בסביבה השתבש. בעור של רבים מהם יש גם בלוטות שמייצרות חומרים מרים או רעילים נגד טורפים, ולכן אחרי נגיעה מקרית בדו־חי חשוב לשטוף ידיים — ועדיף פשוט לא לגעת.
שלוש הקבוצות
הקבוצה הגדולה היא חסרי הזנב — צפרדעים וקרפדות. לצפרדעים יש בדרך כלל עור חלק ורגליים אחוריות ארוכות לקפיצה, ולקרפדות עור יבש יותר עם בליטות. צפרדע הגוליית ממערב אפריקה היא הצפרדע הגדולה בעולם, ויש צפרדעים זעירות שקטנות מציפורן.
הקבוצה השנייה היא בעלי הזנב — סלמנדרות וטריטונים, שנראים קצת כמו לטאות אבל עורם לח ואין להם קשקשים. הסלמנדרה הסינית הענקית היא הדו־חי הגדול בעולם. הקבוצה השלישית היא הצפלוניים, דו־חיים בלי רגליים שנראים כמו תולעים גדולות וחיים מתחת לאדמה באזורים טרופיים.
דו־חיים בישראל
בישראל חיים מינים מעטים של דו־חיים, כי רוב הארץ יבשה. בחורף שומעים את הקרקור של אילנית מצויה — צפרדע ירוקה וקטנה עם דיסקיות דביקות באצבעות, שמטפסת על צמחים. הקרפדה הירוקה נפוצה גם בערים, וצפרדע הנחלים חיה ליד מקורות מים.
בגליל ובכרמל חיה הסלמנדרה הכתומה, שחורה עם כתמים צהובים־כתומים, ובשלוליות חורף חי טריטון הפסים הנדיר. הסיפור המרגש ביותר הוא של העגולשון שחור הגחון: הוא נחשב לנכחד אחרי ייבוש החולה, ובשנת 2011 נמצא שוב בעמק החולה. מדענים מתארים אותו כ״מאובן חי״ — שריד של קבוצה עתיקה.
למה הם בסכנה ואיך עוזרים
יש יותר מ־8,000 מיני דו־חיים, וחלק גדול מהם בסכנה. הסיבות העיקריות הן ייבוש ביצות ובריכות, זיהום, ומחלת פטריות שהתפשטה בעולם ופגעה במינים רבים. גם כבישים שחוצים את דרכם לבריכות גורמים לתמותה בלילות גשומים.
אפשר לעזור: לא אוספים ראשנים מהשלולית הביתה, לא מכניסים דגים לבריכות חורף, לא משתמשים בחומרי הדברה בגינה, ושומרים על שלוליות חורף. בית ספר יכול אפילו לבנות בריכת חורף קטנה בחצר, ולעקוב יחד אחרי הגלגול מרחוק.