מה הופך חיה לזוחל
לזוחלים יש עור יבש שמכוסה קשקשים או שריון. העור הזה לא נותן למים לברוח מהגוף, ולכן זוחלים מצליחים לחיות במקומות יבשים מאוד. הם נושמים אוויר בריאות, גם אלה שחיים במים כמו צבי ים ותנינים, וחייבים לעלות לנשום.
רוב הזוחלים מטילים ביצים עם קליפה גמישה כמו עור, וגוזלים קטנים בוקעים מהן מוכנים לחיים. יש זוחלים, כמו כמה מיני לטאות ונחשים, שהביצים מתפתחות בתוך גוף האם והגורים נולדים חיים. אצל צבים ותנינים רבים, החום בתוך הקן קובע אם יבקעו זכרים או נקבות.
אנרגיה מהשמש
לזוחלים אין ״תנור״ פנימי חזק כמו ליונקים. חום הגוף שלהם תלוי בסביבה, ולכן קוראים להם לפעמים ״בעלי דם קר״ — כינוי לא מדויק, כי הדם שלהם יכול להיות חם מאוד אחרי שעה בשמש. בבוקר הם מתחממים על סלע, בצהריים מסתתרים בצל, ובחורף רבים מהם נכנסים לתרדמה.
יש לזה יתרון גדול: זוחלים צריכים הרבה פחות מזון מיונקים באותו גודל. נחש גדול יכול לאכול ארוחה אחת ולא לאכול שוב שבועות. כך הם שורדים במקומות שבהם קשה למצוא מזון.
ארבע הקבוצות
הקבוצה הגדולה ביותר היא הלטאות והנחשים יחד. ללטאות יש בדרך כלל ארבע רגליים ועפעפיים, ולנחשים אין רגליים בכלל. בין הלטאות יש שממיות שמטפסות על קירות, זיקיות שמחליפות צבע, וכוחים גדולים. הלטאה הגדולה בעולם היא דרקון הקומודו מאינדונזיה, שאורכו יכול להגיע לכשלושה מטרים.
הקבוצה השנייה היא הצבים, שגופם מוגן בשריון שמחובר לעמוד השדרה ולצלעות. הקבוצה השלישית היא התנינאים — תנינים, אליגטורים וגביאלים. תנין הים הוא הזוחל הגדול ביותר שחי היום. והקבוצה הרביעית קטנה מאוד: הטואטרה של ניו זילנד, שנראית כמו לטאה אבל היא שריד של קבוצה עתיקה.
זוחלים בישראל
בישראל חיים עשרות מינים של לטאות, נחשים וצבים. בגינות ובבתים פוגשים שממיות שצדות חרקים ליד הפנסים. בשטחים פתוחים אפשר לראות חרדונים שמשתזפים על אבנים, וזיקיות מטפסות לאט על שיחים. הצב היבשתי המצוי חי בחורש ובשדות, והוא מוגן.
בחופי הים התיכון מטילים צבי ים את ביציהם בקיץ, ופקחים ומתנדבים של רשות הטבע והגנים שומרים על הקנים. בעבר חיו תנינים גם בארץ, בנחל תנינים — ומכאן שמו — אבל הם נעלמו לפני יותר ממאה שנה.
איך מתנהגים ליד זוחלים
רוב הזוחלים בישראל אינם מסוכנים לבני אדם, ורבים מהם מועילים — הם אוכלים חרקים ומכרסמים. ובכל זאת, אף פעם לא תופסים זוחל ולא מרימים אותו. זוחל מבוהל עלול לנשוך, ולטאות רבות משילות את הזנב כשתופסים אותן — זה מציל אותן מטורף אבל עולה להן הרבה אנרגיה.
כשמוצאים צב בשביל, משאירים אותו במקום. אם הוא על כביש, מבוגר יכול להעביר אותו לצד הדרך בכיוון שאליו הלך. ובכל מקרה של נחש — מתרחקים בשקט וקוראים למבוגר, כמו שנלמד בשיעור על נחשים.