איך נבחרו הפלאים
קרן פרטית משווייץ הציעה בתחילת שנות האלפיים לבחור פלאי עולם חדשים, כי מהרשימה העתיקה נשארה רק הפירמידה הגדולה. ועדה בחרה רשימה של מועמדים, והציבור הצביע באינטרנט ובטלפון. הרשימה איננה רשמית ואונסק״ו לא היה שותף לה, אבל היא נעשתה מפורסמת מאוד.
הפירמידות של גיזה קיבלו מעמד של ״פלא של כבוד״, כי הן היחידות שנשארו מהרשימה העתיקה. חשוב לזכור: הצבעה מראה אילו מקומות אנשים מכירים ואוהבים, לא בהכרח אילו ״הכי טובים״. בעולם יש עוד מאות מקומות מופלאים שלא נכנסו לרשימה.
מאסיה: החומה הסינית וטאג׳ מהאל
החומה הסינית היא בעצם הרבה חומות שנבנו לאורך כאלפיים שנה, כדי להגן על סין מפני פשיטות מהצפון. אם מחברים את כל הקטעים, לפי סקר של ממשלת סין מ־2012 מגיעים לאורך של יותר מ־20,000 קילומטרים. החלקים המפורסמים, עם המגדלים והמדרגות, נבנו בעיקר בתקופת שושלת מינג. בניגוד לאגדה, אי אפשר לראות את החומה בעין מהירח.
טאג׳ מהאל בעיר אגרה שבהודו הוא מאוזוליאום — מבנה קבורה — עשוי שיש לבן. הקיסר המוגולי שאה ג׳האן בנה אותו לזכר אשתו מומטאז מהאל, שנפטרה ב־1631. העבודה נמשכה כעשרים שנה, ועבדו בה אלפי בעלי מלאכה. השיש משנה את צבעו לאורך היום: ורדרד בבוקר, לבן בצהריים וזהוב בשקיעה.
מהמזרח התיכון ומאירופה: פטרה והקולוסיאום
פטרה, בדרום ירדן, לא רחוק מאילת, היא עיר שהנבטים חצבו בסלע אבן חול אדמדם לפני כאלפיים שנה. הנבטים היו סוחרים שהובילו בשמים ותבלינים בדרך הבשמים — אותה דרך שעוברת גם בנגב. המבנה המפורסם ביותר, ״האוצר״ (אל־ח׳זנה), חצוב בצוק אחד, ומגיעים אליו דרך קניון צר בשם הסיק.
הקולוסיאום ברומא הוא אמפיתיאטרון ענק שנחנך בשנת 80 לספירה ויכול היה להכיל עשרות אלפי צופים. התקיימו בו קרבות גלדיאטורים וציד חיות. על הקולוסיאום יש שיעור שלם בנושא עולמות עתיקים — שם תמצאו גם את הקשר שלו לחורבן בית שני.
מאמריקה: מאצ׳ו פיצ׳ו, צ׳יצ׳ן איצה ופסל ישו הגואל
מאצ׳ו פיצ׳ו היא עיר אבן של בני האינקה, שנבנתה במאה ה־15 על רכס בגובה של כ־2,400 מטרים בהרי האנדים בפרו. צ׳יצ׳ן איצה בחצי האי יוקטן שבמקסיקו הייתה עיר גדולה של בני המאיה, ובמרכזה פירמידה מדורגת. על שתיהן תמצאו שיעור בנושא עולמות עתיקים. חשוב לזכור שצאצאי האינקה והמאיה חיים באזורים האלה עד היום ומדברים בשפות שלהם.
פסל ישו הגואל עומד על פסגת הר הקורקובדו, בגובה של כ־700 מטרים מעל ריו דה ז׳ניירו בברזיל. הוא הושלם ב־1931, גובהו כ־30 מטרים ועוד בסיס של כ־8 מטרים, והוא עשוי בטון מזוין מצופה באלפי אריחי אבן קטנים. לנוצרים הוא סמל דתי, ולכל תושבי העיר — סמל של ריו כולה.