אפריקה ואסיה
באפריקה, לצד הסהרה, הנילוס, מפל ויקטוריה וקילימנג׳רו, נמצא הסרנגטי — מישור עשב ענק בטנזניה ובקניה. מדי שנה עוברים בו, לפי ההערכות, יותר ממיליון גנו, יחד עם מאות אלפי זברות וצבאים, במעגל ארוך בעקבות הגשם והעשב: ״הנדידה הגדולה״. בדרך הם חוצים נהרות מלאים תנינים, ואריות וצבועים עוקבים אחריהם.
באסיה, לצד ההימלאיה ובאיקל, נמצא מפרץ הא לונג בווייטנאם: כ־1,600 איים וצוקים של אבן גיר שמזדקרים מהים הירקרק. השם פירושו ״המקום שבו ירד הדרקון״, לפי אגדה מקומית. הסלע נשחק במשך מיליוני שנים בידי הגשם והים, וכך נוצרו עמודים, מערות וקשתות.
אירופה וצפון אמריקה
באירופה, לצד האלפים, נמצאים הפיורדים של נורווגיה: מפרצים ארוכים, צרים ועמוקים, שקירות הרים תלולים עולים משני צדיהם. הם נוצרו כשקרחונים חרצו עמקים עמוקים, ואחרי שהקרח נמס, הים מילא אותם. הפיורד הארוך בנורווגיה, סוגנפיורד, ארוך כ־200 קילומטרים. גם באיסלנד יש פלאים: גייזרים, הרי געש וקרחונים — ״ארץ האש והקרח״.
בצפון אמריקה, לצד הגרנד קניון והניאגרה, נמצא ילוסטון — הפארק הלאומי הראשון בעולם, שהוכרז ב־1872. מתחתיו יש מאגר מאגמה ענק, ולכן יש בו כמחצית מהגייזרים בעולם. המפורסם הוא ״אולד פייתפול״, שמתפרץ שוב ושוב, בערך כל שעה עד שעה וחצי. בילוסטון אסור לצאת מהשבילים: הקרקע ליד המעיינות החמים דקה, והמים רותחים.
דרום אמריקה ואוקיאניה
בדרום אמריקה, לצד האמזונס, האנדים ומפל אנחל, נמצאים איי גלפגוס של אקוודור, כ־1,000 קילומטרים מהחוף. הם איים געשיים שבהם חיים בעלי חיים שלא קיימים בשום מקום אחר: צבי ענק, איגואנות ימיות ששוחות בים, וקורמורנים שלא יכולים לעוף. צ׳רלס דרווין ביקר בהם ב־1835, והתצפיות שלו שם עזרו לו לפתח את תורת האבולוציה. הם היו בין האתרים הראשונים ברשימת אונסק״ו.
באוקיאניה, לצד שונית המחסום הגדולה, עומד באמצע אוסטרליה אולורו — סלע אבן חול אדמדם ענק שמתנשא כ־350 מטרים מעל המישור, ומשנה את צבעו בזריחה ובשקיעה. הוא קדוש לבני האנאנגו, העם האבוריג׳יני שחי באזור עשרות אלפי שנים. מאז 2019 אסור לטפס עליו, מתוך כבוד לבקשת בעלי המקום.
אנטארקטיקה והמקום העמוק ביותר
באנטארקטיקה, היבשת השביעית, הפלא הוא היבשת כולה: מעטה קרח בעובי קילומטרים, מושבות של פינגווינים קיסריים, ואגמים שנמצאים מתחת לקרח, מבודדים מהעולם אולי מיליוני שנים. גם החוקרים שגרים שם הם חלק מהסיפור — מדענים מעשרות מדינות שעובדים יחד.
והפלא האחרון לא נמצא על אף יבשת, אלא בקרקעית האוקיינוס השקט: מכתש מריאנה — הנקודה העמוקה ביותר בים, כ־11,000 מטרים מתחת לפני הים. אם היו מניחים את האוורסט בתוכו, הפסגה עדיין הייתה מכוסה ביותר משני קילומטרים של מים. רק מעט אנשים ירדו לשם, בצוללות מיוחדות, הראשונים ב־1960.