איך גולשים ברוח
גלשן רוח הוא גלשן עם מפרש שמחובר אליו במפרק שמסתובב לכל כיוון. הגולש מחזיק במוט ״בום״, מטה את המפרש ומנווט בעזרתו ובעזרת הרגליים. הרוח לוחצת על המפרש ודוחפת את הגלשן — ואפשר לשוט גם באלכסון נגד הרוח, בזיגזג.
בשנים האחרונות הופיעה ״גלישת כנף״: מתחת לגלשן יש כנף תת־מימית, ״פויל״, שבמהירות מסוימת מרימה את הגלשן מעל המים. כך החיכוך קטן והגלשן טס מהר מאוד. מאז פריז 2024 גולשים באולימפיאדה בגלשן כזה, שנקרא iQFoil.
מירוצי שיט
במירוצי שיט מפליגים סביב מצופים לפי מסלול. יש כמה מירוצים, ובכל אחד מקבלים נקודות לפי המקום: מקום ראשון — נקודה אחת, שני — שתיים, וכן הלאה. המנצח הוא מי שצבר הכי מעט נקודות. בסוף יש מירוץ גמר מכריע לטובים ביותר.
באולימפיאדה יש גם סירות מפרש קטנות לאדם אחד או לשניים, וקטמרנים. הספורטאים צריכים לקרוא את הרוח ואת הגלים, לבחור צד של מסלול ולהחליט מהר — ספורט שהוא גם כוח וגם חשיבה. גלישת הרוח עצמה הומצאה בסוף שנות ה־60 של המאה ה־20 ונכנסה לאולימפיאדה ב־1984, ומאז החליפו כמה פעמים את סוג הגלשן האולימפי — כל פעם לגלשן מהיר יותר.
הגולשים הישראלים
גל פרידמן זכה בארד באטלנטה 1996, ובאתונה 2004 זכה במדליית הזהב האולימפית הראשונה של ישראל. שחר צוברי זכה בארד בבייג׳ינג 2008. בפריז 2024, בגלישת הכנף החדשה, זכה תום ראובני בזהב ושרון קנטור בכסף אצל הנשים.
ישראלים נוספים זכו באליפויות עולם ואירופה בגלישה, והענף מצליח בזכות מועדוני ים לאורך החוף, שבהם ילדים מתחילים ללמוד כבר בבית הספר היסודי — תמיד עם מדריך, אפוד הצלה וסירת ליווי.
קיאק, קאנו וחתירה
בקיאק יושבים בסירה צרה ומשוטים במשוט עם שני להבים, פעם בצד אחד ופעם בצד השני. בקאנו כורעים על ברך ומשוטים במשוט עם להב אחד. מיכאל קולגנוב זכה בארד בקיאק ליחיד ל־500 מטרים בסידני 2000.
בחתירה יושבים עם הגב לכיוון הנסיעה, על מושב שזז, ודוחפים ברגליים. החותרת מורן סמואל זכתה בזהב פראלימפי בפריז 2024. בכל ספורט ימי הכלל הוא אחד: אפוד הצלה, מדריך, ולא יוצאים למים לבד או ביום סוער.