כדורעף
את הכדורעף המציא ב־1895 מורה אמריקני בשם ויליאם מורגן, כמשחק רך יותר מהכדורסל. בכל צד של הרשת יש שישה שחקנים, ומותר לקבוצה לגעת בכדור עד שלוש פעמים לפני שהוא עובר לצד השני — בדרך כלל קבלה, הגבהה והנחתה. אסור לתפוס או להחזיק את הכדור, רק להכות בו.
כל טעות נותנת נקודה ליריבים. מערכה מנצחים ב־25 נקודות, בהפרש של שתיים לפחות, ומשחק שלם הוא הטוב מחמש מערכות. יש גם כדורעף חופים, עם שני שחקנים בכל צד, שמשחקים בו גם בחופי ישראל.
כדוריד ומחניים
בכדוריד יש שבעה שחקנים בכל קבוצה, כולל שוער, ומשחקים בידיים: מוסרים, מכדררים וזורקים לשער. אסור להיכנס לרחבה שמסביב לשער — רק השוער מורשה להיות בה — ולכן זורקים מעליה בקפיצה. מותר ללכת עם הכדור עד שלושה צעדים ולהחזיק אותו עד שלוש שניות.
מחניים הוא משחק ישראלי מוכר מאוד בבתי הספר. המגרש מחולק לשני מחנות, ומאחורי כל מחנה יש אזור ״שבויים״. זורקים כדור על שחקני המחנה השני; מי שנפגע ולא תפס את הכדור עובר לשבי, ויכול לחזור כשהוא פוגע ביריב. זורקים רק מתחת לגובה הכתפיים — אף פעם לא לראש.
מחלקים קבוצות בהגינות
הדרך הישנה — שני ״קפטנים״ שבוחרים שחקנים אחד אחד — משאירה מישהו להיבחר אחרון, וזה כואב. יש דרכים טובות יותר: לספור ״אחת, שתיים״, לחלק לפי צבעי חולצות, להגריל, או להשתמש במחולל קבוצות. כך הקבוצות מאוזנות ואף אחד לא מרגיש מיותר.
גם בתוך הקבוצה כדאי להחליף תפקידים: מי ששמר בשער היום, תוקף מחר; מי שתמיד קולע, מוסר. ככה כולם משתפרים, והמשחק מעניין יותר.
משחק הוגן
משחק הוגן — ״פייר פליי״ — פירושו לשמור על החוקים גם כשהשופט לא רואה, לעזור ליריב שנפל, ללחוץ ידיים בסוף, ולקבל את החלטת השופט או המורה גם כשלא מסכימים. ניצחון שהושג ברמאות אינו ניצחון.
כשמישהו טועה בקבוצה, מעודדים — לא צועקים. וכשמנצחים, שמחים בלי ללעוג. במשחקים בהפסקה כדאי לקבוע את החוקים מראש, כדי שלא יהיו ויכוחים, ולשתף גם את מי שעומד בצד ומחכה שיזמינו אותו.