המגרש והקבוצות
במשחק רשמי יש שתי קבוצות של 11 שחקנים, ואחד מהם בכל קבוצה הוא השוער — השחקן היחיד שמותר לו לגעת בכדור בידיים, ורק בתוך רחבת העונשין שלו. שאר השחקנים משחקים ברגליים, בראש ובגוף, אבל לא בידיים. המטרה: להכניס את הכדור לשער של הקבוצה השנייה. השער רחב 7.32 מטרים וגבוה 2.44 מטרים.
משחק רשמי נמשך 90 דקות: שני חצאים של 45 דקות והפסקה ביניהם. השופט מוסיף בסוף כל חצי ״תוספת זמן״ על הזמן שהלך לאיבוד בגלל פציעות וחילופים. במשחקי ילדים המגרש קטן יותר, יש פחות שחקנים והמשחק קצר יותר.
עבירות וכרטיסים
אסור לדחוף, להכשיל, לבעוט ביריב או לגעת בכדור ביד בכוונה. על עבירה השופט שורק ונותן לקבוצה השנייה בעיטת חופש. עבירה של שחקן מגן בתוך רחבת העונשין שלו מזכה את היריבים בבעיטת עונשין — ״פנדל״ — מנקודה שנמצאת 11 מטרים מהשער, כשרק השוער עומד מולה.
על עבירה חמורה או התנהגות לא ספורטיבית השופט מראה כרטיס צהוב — אזהרה. שני כרטיסים צהובים, או עבירה מסוכנת במיוחד, מביאים לכרטיס אדום: השחקן יוצא מהמשחק, והקבוצה שלו ממשיכה עם שחקן אחד פחות.
נבדל, קרן וחוץ
חוק הנבדל הוא החוק שהכי קשה להבין. שחקן תוקף נמצא ב״נבדל״ אם ברגע שחבר הקבוצה מוסר לו את הכדור, הוא בחצי של היריבים וקרוב יותר לקו השער מהכדור ומהשחקן השני האחרון של היריבים (בדרך כלל השוער הוא האחרון). המטרה: למנוע משחקן ״לחכות״ ליד השער של היריבים.
כשהכדור יוצא מהצד, הקבוצה שלא נגעה בו אחרונה זורקת אותו פנימה בשתי ידיים מעל הראש — ״חוץ״. כשמגן מוציא את הכדור מעבר לקו השער שלו, היריבים מקבלים ״קרן״ — בעיטה מפינת המגרש. כשתוקף מוציא אותו, השוער מקבל בעיטת שער.
מאנגליה לכל העולם
משחקי כדור ברגל היו בתרבויות רבות, אבל החוקים המודרניים נכתבו באנגליה ב־1863. ב־1904 הוקמה ההתאחדות הבינלאומית לכדורגל, וב־1930 נערך באורוגוואי גביע העולם הראשון — ״המונדיאל״, שמתקיים מאז כל ארבע שנים.
נבחרת ישראל זכתה בגביע אסיה ב־1964, והעפילה פעם אחת למונדיאל — במקסיקו 1970, שם השיגה שתי תוצאות תיקו. כדורגל הוא משחק של קבוצה: גם הכוכב הגדול ביותר צריך מסירה טובה, וגם השחקן שיושב על הספסל הוא חלק מהניצחון.