העמים הילידיים של אמריקה — מה קרה להם ואיך הם חיים היום

עמים ושבטים · לכיתות ה׳–ט׳

הסיפור של העמים הילידיים בצפון אמריקה אחרי 1492 קשה לשמוע: מחלות, מלחמות, גירוש מאדמותיהם וניסיונות למחוק את השפות שלהם. אבל זה גם סיפור על עמים שלא נעלמו — ושהיום מחזירים לעצמם את השפה, האדמה והגאווה.

מחלות ומלחמות

כשהגיעו האירופאים, הם הביאו איתם מחלות כמו אבעבועות שחורות וחצבת, שלתושבי אמריקה לא הייתה נגדן שום עמידות. לפי ההערכות, בתוך כמאה וחמישים שנה מתו מהמחלות האלה חלק גדול מאוד מהילידים בשתי היבשות — בחלק מהאזורים רוב התושבים. ההיסטוריונים עדיין מתווכחים על המספרים המדויקים, אבל כולם מסכימים שזה היה אסון ענק.

אחר כך באו המלחמות על האדמה. מתיישבים התקדמו מערבה, וצבאות נלחמו בעמים שסירבו לוותר על האדמה שלהם. הסכמים רבים שנחתמו עם האומות הופרו. עדרי הביזונים, שעליהם חיו עמי המישורים, כמעט הושמדו במאה ה־19 — ואיתם נהרסה דרך החיים של עמים שלמים.

״מסע הדמעות״ והפנימיות

בשנת 1830 חוקק בארצות הברית חוק שאיפשר להעביר את העמים מדרום־מזרח המדינה אל מעבר לנהר המיסיסיפי. בשנים 1838–1839 הוכרחו אלפי בני צ׳רוקי ללכת ברגל מאות קילומטרים, בחורף, אל אוקלהומה של היום. אלפים מתו בדרך — לפי ההערכות כ־4,000 — ולמסע הזה קוראים ״מסע הדמעות״.

במאה ה־19 ובמאה ה־20 נלקחו ילדים ילידים רבים בארצות הברית ובקנדה מהוריהם לפנימיות. שם אסרו עליהם לדבר בשפתם, גזרו את שערם ושינו את שמותיהם, כדי ש״ישכחו״ מי הם. בקנדה פעלה הפנימייה האחרונה מהסוג הזה עד 1996, ומאז ממשלות ביקשו סליחה רשמית והקימו ועדות שחקרו את מה שקרה.

גם גיבורים בצבא

במלחמת העולם השנייה גייס חיל הנחתים האמריקני מאות לוחמים מאומת הנבחו. הם בנו צופן סודי שמבוסס על שפת הנבחו, והעבירו בו הודעות בקשר. האויב לא הצליח לפענח אותו אף פעם. ללוחמים האלה קוראים ״מדברי הצופן״, ובמשך שנים רבות הסיפור שלהם היה סודי.

יש בזה משהו מיוחד: אותה שפה שילדים נענשו בפנימיות על כך שדיברו בה, עזרה לנצח במלחמה. בני עמים אחרים, כמו הקומנצ׳י והצ׳וקטו, שירתו גם הם כמדברי צופן.

שפה, ריקוד ואדמה — היום

היום חיים בארצות הברית מיליוני אנשים שמזדהים כבני עמים ילידיים. אומות רבות פותחות בתי ספר שבהם הילדים לומדים בשפת העם, מקליטות זקנים שעוד זוכרים מילים עתיקות, ומחזירות לעצמן אדמות וחפצים קדושים ממוזיאונים. בקנדה מוכרות בחוקה שלוש קבוצות: האומות הראשונות, האינואיט והמטיס.

אחד המפגשים הידועים הוא הפאו־וואו: כינוס של ריקוד, תופים, שירה ובגדים מעוטרים, שבו נפגשים בני אומות שונות ומזמינים גם אורחים. כתר הנוצות המפורסם, למשל, הוא סמל של כבוד אצל חלק מעמי המישורים, וכל נוצה בו ״מורווחת״ — ולכן לבוש בו כתחפושת נחשב לחוסר כבוד.

✅ חידון: העמים הילידיים של אמריקה — מה קרה להם ואיך הם חיים היום

1. מה גרם למות רוב הילידים באזורים רבים אחרי בוא האירופאים?

2. מה היה ״מסע הדמעות״?

3. מה עשו לילדים ילידים בפנימיות?

4. מי היו ״מדברי הצופן״?

5. אילו שלוש קבוצות ילידיות מוכרות בחוקה של קנדה?

6. מה זה פאו־וואו?

7. למה לבוש בכתר נוצות כתחפושת נחשב לא מכבד?

8. מה עושות אומות רבות היום כדי לשמור על השפה?

🖨️ דף עבודה להדפסה

8 שאלות, שאלות לחשיבה ודף תשובות עם הסברים.

📘 מושגים מהשיעור

💬 שאלות לשיחה

  1. למה לדעתכם חשוב ללמוד גם על הפרקים הקשים בהיסטוריה של עמים אחרים?
  2. איך הייתם מרגישים אם היו אוסרים עליכם לדבר עברית בבית הספר?
  3. מה אפשר ללמוד מהסיפור של מדברי הצופן על הכוח של שפה?

📖 קטע קריאה בנושא: ☕ קפה במאהל של סלמה

טוענים את הקטע…

עוד שיעורים בעמים ושבטים

לכל 15 השיעורים בעמים ושבטים ←

חוברת ומבחן לדוגמה לכיתה

שאלות נפוצות

האם העמים הילידיים בצפון אמריקה נעלמו?

לא. מיליוני אנשים בארצות הברית ובקנדה הם בני עמים ילידיים, ויש מאות אומות פעילות עם ממשלות, בתי ספר ותרבות חיה.

האם כל הילידים באמריקה גרים בשמורות?

לא. רובם גרים היום בערים ובעיירות, וחלקם גרים בשטחי האומה שלהם או נעים בין השניים.

האם מותר להתחפש ל״אינדיאני״ בפורים?

רבים מבני העמים הילידיים מרגישים שתחפושת כזאת הופכת אותם לדמות מצוירת ומזלזלת בסמלים קדושים, כמו כתר הנוצות. אפשר למצוא תחפושות אחרות — ולהכיר את העמים האלה דרך סיפורים, אמנות ומוזיקה שלהם.

שווה להסתכל גם על עמים ושבטים בעולם, ולומדים.

האם זה עזר?
גננות, מורות והורים: איזה דף חסר לכם?כל שבוע אנחנו מכינים את מה שהכי מבקשים. בחינם.
לבקשת דף ←או בוואטסאפ