במרכז הפאו־וואו יש ״מעגל״ שבו רוקדים, ומסביבו קבוצות תופים — כמה מתופפים שיושבים סביב תוף גדול ושרים יחד. יש סוגי ריקודים רבים: ריקוד הדשא, ריקוד הפעמונים (שבו שמלות עם עשרות פעמונים קטנים מצלצלות בכל צעד), ריקוד הצעיפים ועוד. בפאו־וואו גדולים מתקיימות תחרויות ריקוד.
הבגדים של הרוקדים נקראים ״רגליה״ ולא ״תחפושת״ — הם נתפרים בעבודת יד, לעיתים במשך חודשים, ויש בהם חפצים בעלי משמעות. אורחים מתבקשים לא לגעת בבגדים ולשאול לפני שמצלמים. הפאו־וואו של היום התפתח במאה ה־20, והוא דרך לשמור על קשר בין אומות ובין דורות.

