ניכוס תרבותי הוא שימוש בסמלים, בבגדים או בחפצים של עם אחר — לפעמים קדושים — בלי להבין את המשמעות, בלי לתת קרדיט, ולפעמים כדי להרוויח מהם.
דוגמאות שבני עמים ילידיים מזכירים: תחפושת עם כתר נוצות של עמי המישורים, שבו כל נוצה היא אות כבוד; העתקת דוגמאות של קעקועי פנים מאוריים לקישוט; או מכירת ״אמנות אבוריג׳ינית״ מזויפת שאמנים מהעמים האלה לא קיבלו עליה דבר.
מנגד, תרבויות תמיד למדו זו מזו — וזה טוב. ההבדל הוא בכבוד: ללמוד ריקוד ממורה מהעם עצמו, לקנות אמנות ישירות מהאמנים, לבשל מתכון ולספר מאיפה הוא, ולשאול לפני שמשתמשים בסמל קדוש. לזה קוראים הוקרה תרבותית.
💡 איך זוכרים? ניכוס = בלי להבין ובלי קרדיט · הוקרה = ללמוד, לשאול ולתת קרדיט
פאו־וואו הוא כינוס של בני עמים ילידיים בצפון אמריקה, עם ריקודים, תופים, שירה, בגדים מעוטרים ואוכל. בפאו־וואו נפגשים בני אומות שונות, ולרוב גם אורחים מוזמנים לצפות.
האקה היא ריקוד מסורתי של המאורים, עם קריאות קצובות, רקיעות ברגליים, מחיאות על הגוף והבעות פנים חזקות — עיניים פעורות ולשון בחוץ. יש סוגים רבים של האקות, ולכל אחת מילים ומשמעות.
עוד מושגים מהשיעור "כבוד וסטריאוטיפים — איך מדברים נכון על עמים אחרים"