במשך דורות חיו הלקוטה לצד עדרי הביזונים הענקיים: הביזון נתן להם בשר, עור לאוהלי טיפי ולבגדים, ועצמות לכלים. אחרי שהגיעו סוסים מאירופה, הם הפכו לרוכבים מעולים. במאה ה־19 נלחמו הלקוטה כדי לשמור על אדמתם, ומנהיגים כמו ״שור יושב״ ו״סוס משוגע״ מוכרים בכל העולם.
הגבעות השחורות (פהה סאפה) בדקוטה הן מקום קדוש ללקוטה. ב־1980 קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית שהן נלקחו שלא כדין והציע פיצוי כספי, אבל הלקוטה סירבו לקחת את הכסף — כי הם רוצים את האדמה עצמה. היום הם מלמדים את שפת הלקוטה בבתי ספר ומחזירים עדרי ביזונים לשטחיהם.

