המאיה — עם חי, לא רק אתרים עתיקים
הערים הגדולות של המאיה, כמו צ׳יצ׳ן איצה וטיקאל, נבנו לפני יותר מאלף שנה. אבל המאיה עצמם חיים שם עד היום: לפי ההערכות יותר משישה מיליון בני מאיה גרים בדרום מקסיקו, בגואטמלה, בבליז ובהונדורס, ומדברים כשלושים שפות מאיה שונות. בגואטמלה הם כמעט חצי מהתושבים.
נשים רבות מבני המאיה אורגות עד היום בגדים צבעוניים בנול רצועה שקושרים למותניים, וכל כפר מזוהה לפעמים בדוגמאות שלו. רִיגוֹבֶּרְטָה מֶנְצ׳וּ, בת לעם הקיצ׳ה מגואטמלה, קיבלה ב־1992 את פרס נובל לשלום על מאבקה למען זכויות העמים הילידיים.
הנאווה — צאצאי האצטקים
האצטקים, או המשיקה, דיברו שפה שנקראת נאוואטל. השפה הזאת חיה גם היום: יותר ממיליון וחצי אנשים במקסיקו מדברים אותה, והיא השפה הילידית הנפוצה ביותר במדינה. בכלל, במקסיקו מכירים רשמית ב־68 שפות ילידיות.
מנאוואטל הגיעו לשפות העולם מילים שכולנו מכירים: שוקולד (שוֹקוֹלָטְל), עגבנייה (טוֹמָטְל), אבוקדו (אָהוּאָקָטְל), צ׳ילי וקויוט. אז כשאתם מזמינים טוסט אבוקדו — אתם מדברים קצת נאוואטל.
הקצ׳ואה והאיימרה — עמי האנדים
הקצ׳ואה הייתה שפת האימפריה של האינקה, והיום היא השפה הילידית המדוברת ביותר ביבשות אמריקה: לפי הערכות שונות מדברים בה בין שבעה לשלושה־עשר מיליון אנשים בפרו, בבוליביה, באקוודור ובארצות שכנות. בפרו ובבוליביה היא שפה רשמית. מקצ׳ואה הגיעו המילים לאמה, קונדור, פומה וקינואה.
האיימרה חיים סביב אגם טיטיקקה, בגובה של כ־3,800 מטרים, בבוליביה ובפרו. לפי ההערכות כשני מיליון אנשים מדברים איימרה. בשפה שלהם יש דבר מפתיע: העבר נמצא ״לפנים״ — כי אותו כבר ראינו — והעתיד ״מאחור״, כי אותו עוד לא רואים. בבוליביה, שבה רבים מהתושבים הם בני עמים ילידיים, החוקה מכירה ב־36 שפות ילידיות.
המפוצ׳ה והגוארני
המפוצ׳ה (״אנשי האדמה״) חיים בדרום צ׳ילה ובארגנטינה. הם התנגדו בהצלחה גם לאינקה וגם לספרדים במשך מאות שנים, ובמפקד של צ׳ילה ב־2017 הזדהו כמפוצ׳ה יותר ממיליון וחצי איש. השפה שלהם נקראת מפודונגון.
בפרגוואי קורה משהו מיוחד: הגוארני, שפה ילידית, היא שפה רשמית לצד ספרדית, ורוב התושבים — גם מי שאינו בן עם ילידי — מבינים או מדברים אותה. משפות הטופי־גוארני הגיעו המילים יגואר, פיראניה וטפיוקה. שימו לב: עמי מרכז ודרום אמריקה שונים זה מזה לא פחות משהספרדים שונים מהשוודים.