השורשים
כבר באמצע המאה ה־20 ניסו מלחינים ומהנדסים ליצור מוזיקה מצלילים אלקטרוניים. בשנות ה־60 וה־70 נכנסו הסינתיסייזרים למוזיקה הפופולרית, ובסוף שנות ה־70 פרחה מוזיקת הדיסקו, עם ביט קבוע וריקודי מועדונים. בתחילת שנות ה־80 הגיעו מכונות תופים וסינתיסייזרים זולים יחסית, וב־1983 פורסם תקן MIDI — ״שפה״ שמאפשרת למכשירים ולמחשבים לדבר זה עם זה.
מהכלים האלה, ומהדי־ג׳יי במועדונים, צמחו בשנות ה־80 שני סגנונות יסוד: האוס בשיקגו וטכנו בדטרויט, שתי ערים בארצות הברית. משם הם עברו לאירופה, התפצלו והתערבבו — ומהם נולדו רוב הסגנונות האלקטרוניים שמוכרים היום.
האוס, טכנו וטראנס
האוס (house) נולד במועדונים בשיקגו. הביט שלו הוא ״ארבע על הרצפה״ — קיק בכל פעמה — בערך 118–130 BPM, עם הי־האט ״פתוח״ בין הפעמות, אקורדים חמים של פסנתר או סינתיסייזר, ולעיתים קרובות שירה. השם בא, לפי הסיפור המקובל, ממועדון בשם ״המחסן״ (The Warehouse) בעיר.
טכנו נולד בדטרויט, עיר של מפעלי מכוניות, והוא נשמע לרוב מכני ועתידני יותר: חזרתי, עם צלילים מתכתיים ופחות שירה, בערך 120–150 BPM. טראנס, שהתפתח באירופה בתחילת שנות ה־90, מתאפיין במנגינות סינתיסייזר ארוכות ו״מרחפות״, בבניית מתח איטית ובשיאים גדולים, בערך 125–150 BPM. בישראל צמח סגנון מוכר — ״פסיכדלי טראנס״ (פסיטראנס), עם קו בס מהיר ומתגלגל.
דראם אנד בייס, דאבסטפ ואמביינט
דראם אנד בייס (drum and bass) נולד בבריטניה בתחילת שנות ה־90. הוא מהיר במיוחד — בערך 160–180 BPM — עם תופים מורכבים שמבוססים על ״ברייקים״ מוקלטים, וקו בס עמוק ואיטי שנע מתחתם. דאבסטפ, גם הוא מבריטניה, מתחילת שנות ה־2000, נע סביב 140 BPM, אבל מרגישים אותו כחצי מזה — ״חצי זמן״ — עם בס ״מתנדנד״ ומרווחים של שקט.
בקצה השני נמצא אמביינט — מוזיקה אלקטרונית שקטה, לפעמים בלי ביט בכלל, שנועדה ליצור אווירה ולא לריקוד. יש גם סגנונות רבים נוספים: אלקטרו, טראפ אלקטרוני, לו־פיי ועוד. הגבולות בין סגנונות לא חדים: אותו שיר יכול להתאים לכמה תיאורים.
איך מזהים סגנון באוזן
כדי לזהות סגנון, שואלים כמה שאלות: מה ה־BPM בערך? האם יש קיק בכל פעמה (האוס, טכנו, טראנס) או ביט ״שבור״ (דראם אנד בייס, היפ־הופ)? כמה מנגינה ושירה יש? האם יש בניית מתח ודרופ? והאם המוזיקה מיועדת לריקוד או להאזנה שקטה?
לדי־ג׳יי, הכרת הסגנונות היא כמו הכרת מצרכים לטבח: היא עוזרת לבחור מה מתאים לקהל, ולתכנן מעברים — למשל מהאוס לטכנו בטמפו דומה. ולמי שרוצה לשמוע את הקצבים של סגנונות אחרים — בלוז, ג׳אז, רוק ומזרחי — יש באתר עמוד סגנונות מוזיקה עם גרוב לכל סגנון.