כורדיסטן
יהודי כורדיסטן חיו בכפרים ובעיירות בהרים, בעיקר בצפון עיראק. הם דיברו ארמית חדשה, שפה קרובה לארמית העתיקה שבה נכתבו חלקים מהתנ״ך והתלמוד. מעט מאוד שפות חיות קרובות כל כך לשפת התלמוד.
רובם עלו לישראל בשנות ה־50. הם תרמו לישראל מאכלים כמו קובה בכל גווניה, וגם מוזיקה ושירי ריקוד אופייניים.
בוכרה
בוכרה היא עיר באוזבקיסטן של היום, על דרך המשי. יהודי בוכרה עסקו במסחר, בבדים, בשטיחים וצביעה, ודיברו בשפה הקרובה לטג׳יקית עם אותיות עבריות. הם שמרו על תפילה בנוסח משלהם.
רבים מהם עלו לישראל ובנו שכונה בירושלים שנקראת ״שכונת הבוכרים״. מאכל מפורסם שלהם הוא פלוב — אורז עם בשר וגזר, ולחם מיוחד אפוי בתנור חימר.
יהודי ההרים וגאורגיה
יהודי ההרים, או ״ההרים״, חיו בקווקז המזרחי: בדגסטן ובאזרבייג׳ן. הם דיברו שפה בשם ג׳והורי (יהודית־טאטית) ושמרו על מסורות נדירות של ארץ ההרים. רבים עלו בעשרות השנים האחרונות.
יהודי גאורגיה חיו שם אלפי שנים, בקהילה שנחשבת אחת העתיקות בעולם. הם שמרו על שפה גאורגית, בישלו חצ׳פורי (לחם גבינה) ובשר על האש, ושרו שירה רב־קולית יפה. חלק מהקהילה עלה כבר בשנות ה־70, ועוד גלים הגיעו בשנות ה־90.
מה משותף להן
בכל הקהילות האלה הייתה נאמנות עצומה למסורת: שבת, חגים, תפילה, לימוד. כל אחת שמרה על המנהגים שלה גם כשהסביבה הייתה שונה לגמרי, וגם כשהמספרים שלה היו קטנים.
בישראל, העדות הללו שומרות על שפות, שירים ומתכונים בעזרת מועדונים, פסטיבלים ומשפחות. כל קהילה מוסיפה צבע חדש לתרבות הישראלית.
איך שומרים על קהילות קטנות
בקהילות קטנות כל סיפור חשוב, כי כשדובר אחרון נעלם, שפה שלמה עלולה להיעלם. לכן חוקרים, ארגונים ומשפחות מקליטים סיפורים, שירים ומתכונים, ואוספים תמונות וחפצים.
ילדים יכולים לעזור: לשאול סבא או סבתא מה אמרו בבית, לכתוב מילים בשפת המקור ולהקליט שיר. כך קהילות קטנות נשמרות בזכותם, גם כשחיים רחוק מהמקום שבו התחילו.
הנה רעיון לפרויקט: בחרו קהילה אחת מהשיעור, מצאו עליה שלוש עובדות, מאכל אחד ושיר אחד, והציגו אותם לכיתה. כך כל קהילה, גם הקטנה ביותר, מקבלת במה ושומעים את הקול שלה.