בבל: גלות עתיקה
אחרי חורבן בית ראשון, לפני יותר מ־2,500 שנה, הוגלו יהודים לבבל. הקהילה שם נשארה אלפי שנים ואף יצרה את התלמוד הבבלי, ספר חשוב ביותר בלימוד היהודי. בבגדד ובערים אחרות היו בתי מדרש גדולים וספרנים מפורסמים.
היהודים דיברו ערבית יהודית־בגדדית. הם עסקו במסחר, במלאכה, בבנקאות ובשירות ציבורי, והיו חלק חשוב מהחברה העיראקית.
העלייה מעיראק
בראשית שנות ה־50 עזבו כמעט כל יהודי עיראק את מולדתם. במבצע ״עזרא ונחמיה״, בין 1950 ל־1952 בערך, הוטסו לישראל כ־120 אלף איש. רק אלפים בודדים נשארו שם. לרוב העולים היה ברור שיצטרכו להתחיל מחדש בארץ חדשה.
בישראל הם שוכנו תחילה במחנות מעבר, אחר כך בשכונות ובעיירות. יוצאי עיראק תרמו הרבה למדע, לספרות, לעיתונות, לאמנות ולמוזיקה בישראל.
פרס: מימי כורש ועד היום
יהודים חיו בפרס יותר מ־2,500 שנה, מאז ימי כורש מלך פרס. סיפור מגילת אסתר מתרחש בשושן הבירה בפרס, ולפי המסורת קברים של אסתר ומרדכי נמצאים בעיר המדאן. בפרס דיברו פרסית יהודית, וכתבו אותה באותיות עבריות.
יהודי פרס עלו לישראל בכמה גלים, בשנות ה־50 ובשנים אחרות, ובהם הביאו מנהגים ייחודיים. למשל בחג הפסח, בקהילות פרסיות מקובל במהלך השירה להכות בעדינות בצרור כרישה, מנהג שיוצר שמחה בליל הסדר.
אוכל ושמחה
המטבח העיראקי מפורסם בקובה (כיסונים ממולאים), בסביח (פיתה עם חצילים וביצה קשה), בעמבה (רוטב מנגו חמוץ), ובתבית — תבשיל עוף ואורז שנאכל בשבת. בפרס מכינים תבשילי אורז עם שכבה פריכה, מרקי עשבי תבלין, ומרקי כופתאות.
חגיגות כמו חינה, שירי פיוט וקצב של תופים ומחוללים הן חלק מהמורשת של שתי העדות.
קהילות שהשאירו חותם
יוצאי עיראק ואיראן הקימו בישראל בתי כנסת, אגודות ומוזיאונים, ובהם מוזיאון יהדות בבל ברמת גן, שמציג חפצים וסיפורים מבבל. הם גם הקימו עסקים, ביטאונים ותזמורות שהשפיעו על התרבות המקומית.
המוזיקה העיראקית, כמו המקאם, והמוזיקה הפרסית, עם כלים כמו עוד וסנטור, נשמעות באולמות ובפסטיבלים. גם בקרב הדורות הצעירים יש עניין גדול לשמוע עוד ולשמר את המסורת.
גם אם אין לכם משפחה מעיראק או מפרס, אפשר לטעום את המאכלים, להקשיב למוזיקה ולהכיר את הסיפורים. הסקרנות היא הדרך הטובה ביותר להתקרב לקהילות אחרות ולהבין מה ייחד כל אחת מהן.